שלם נ' דיסקונט ב"מ סניף השלום

לפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך של 7,500₪, שעילתה -הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), הפרת חובת תום הלב מכח דיני החוזים ופגיעה לפי לשון הרע בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

רקע

התובע פנה לנתבע (בסניף השלום אשר במרכז עזריאלי בתל אביב) (להלן: "הבנק") בבקשה לפתוח חשבון אשר יתנהל בזכות וללא אשראי, זאת , לאחר קבלת צו הפטר בהליכי פש"ר שנוהלו בעניינו. הנתבע מצדו סירב לבקשה, מן הטעם שקיים חשבון פעיל בסניף הנתבע, אשר בגינו נפתח הליך משפטי כנגד התובע.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

1. לאחר ניהול הליך של פשיטת רגל בעניינו, עמד בתנאים לשם קבלת צו הפטר, ובמרץ 2016 אושר ההפטר, במסגרתו בוטלו כלל הגבלות שחלו עליו מכוח אותו הליך (העתק מפסיקתת ביהמ"ש מחוזי הוצג וצורף לכתב התביעה).

    

2. ביום 18.05.2016, פנה התובע לנתבע בבקשה לפתוח חשבון ביתרות זכות וללא קבלת אשראי. כעבור מספר ימים עדכנה נציגת הנתבע את התובע, כי פתיחת החשבון אינה מאושרת, זאת, בהתאם להנחיית סגן המנהל הנתבע.

3. ביום 22.5.2016, ולאחר שפנה התובע לסגן מנהל הנתבע, קיבל התובע מסמך המנמק את סיבת הסירוב לפתיחת החשבון ובו כתוב כי "ללקוח חשבון בסניף בטיפול משפטי" (העתק המכתב הוצג וצורף לכתב התביעה).

    

4. טענת התובע היא, משסירב הנתבע לפתוח חשבון אשר יתנהל בזכות, ללא אשראי ולאחר שקיבל הפטר הפוטר אותו מחובותיו, הפר הנתבע את הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות, פעל בניגוד לחוק וגרם נזק לתובע, המהווה עוולה בנזיקין כלפיו. עוד טוען התובע, כי התנהגות הנתבע כלפיו הפרה את חובת האמון, חובת תום הלב, וחובת הזהירות הנגזרות הן מחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א -1981 והן כנגזרת מחוק החוזים המגדיר את מערכת היחסים שבין הלקוח לבנק. בנוסף, טוען התובע כי התנהלות הנתבע וסימונו כ"חייב" בסניף הנתבע מהווה עוולה של לשון הרע, כהגדרתו בחוק.