ת"ק 59248-02-16 מ. נ' שרון

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים נטענת, אשר ארעה ביום 25.9.2015 במתחם החניה של מרכז קניות בכפר סבא. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 7,823 ₪, בגין עלות תיקונים (6,229 ₪) שכר שמאי (819 ₪) ובזבוז זמן (500 ₪).

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת עצם קרות התאונה, ומן הסתם גם בשאלת האחריות להטבת הנזקים. אקדים ואומר, על דרך ההסבר, כי במשפט האזרחי אין צורך בהוכחה ניצחת, ודי לאחד הצדדים שיראה כי גרסתו מסתברת, אפילו במעט, מגרסת חברו, כדי שהדין יוכרע לטובתו.

3. אלמלי השתנתה בסוף הדיון גרסתם של שני עדי ההגנה, בנקודה מסוימת, היה ניתן לומר שלמעט עצם שאלת המגע – אם היה או לא היה – אין כל הבדל בין שתי הגרסאות.

4.אין חולק כי שני כלי הרכב שהו במתחם החניה הנזכר, בשעת עומס, במעבר שרוחבו מספק למעבר מכוניות משני הכיוונים, ושבשני צדיו חונות מכוניות בניצב למעבר. אין חולק, כי רכב התובעת עמד בתוך טור של מכוניות שהשתרך לאטו לעבר היציאה ממתחם החניה.

5.אין גם חולק (וליתר דיוק: בפסקה זו מובאת גרסת הנתבע, אך לתובעת אין גרסה נוגדת באשר לחלק זה של הסיפור), כי רכב הנתבע עמד בחציו השני של המעבר, המיועד לתנועה בכיוון הנגדי, והמתין להתפנות מקום חניה; כשזה התפנה, ביקש לחנות בו אחורנית. כדי להיכנס למקום החניה שהתפנה, היה על רכב הנתבע לבצע תמרון, שהצריכו להכניס את חזית רכבו אל בין רכב התובעת והרכב שעמד מאחריה בטור.

6.התמרון הושלם, ורכב הנתבע הוחנה, אלא שאז טענה התובעת כי רכב הנתבע פגע באחורי רכבה (איני נכנס לפרטי הדקות הקרובות, באשר אין מחלוקת לגביהם ואין להם חשיבות לצורך ההכרעה). הנתבע ונוסעי רכבו הכחישו מגע בין כלי הרכב. מספר עדי ראיה תמכו בגרסת התובעת (גם הנתבע מאשר זאת), אולם לא השאירו פרטים, ולא זומנו לעדות.

7.עוד אין חולק, באשר לעלות תיקון הנזקים המפורטים בחוו"ד השמאי שהגישה התובעת. אלא, שגם הנתבע הגיש חוו"ד שמאי מטעמו, וזה קבע, כי הנזקים האמורים חמורים מכדי להיגרם ממגע של רכב, העוסק בתמרון חניה אחורנית במהירות אפסית, כפי הגרסה שמסר לו הנתבע. עוד אין חולק, כי אחורי רכב התובעת אין סימנים למכה, מעיכה או שריטה, אולם כי צילום הרכב, שנעשה ע"י מי מטעם הנתבע על אתר, מראה כי צדו השמאלי של המגן האחורי משוחרר מעט ממקומו. הנזקים שקבע השמאי הם פגיעה בתומכי המגן האחורי (בצד שמאל) ובמגן עצמו, שהצריכה החלפת המגן והתומכים ועבודות פחחות וצבע.

8.התובעת טוענת, כאמור לעיל, כי חשה במכה מרכב הנתבע, אותו ראתה במראה כשהוא נע קדימה לעברה, באלכסון, לפני שחזר אחורנית אל מקום החניה. גרסה זו מתיישבת עם תמרון החניה כפי שתארו אותו הן הנתבע והן אביו בתחילת עדותם.

9.הנתבע ואביו סיפרו, שניהם, כי כשהמתין רכב הנתבע עד שיתפנה מקום חניה, עמד כשפניו לאותו כיוון אליו הופנתה חזית רכב התובעת, וכשהתפנה מקום החניה מאחוריו, נסע הנתבע אחורנית, ואז פנה ימינה לצורך התמרון, נסע קדימה, באלכסון, לעבר אחורי רכב התובעת, וחזר אחורנית אל מקום החניה שהתפנה.

10.עם זאת, אביו של הנתבע – ולאחר מכן גם הנתבע עצמו – שינו את עדותם לקראת סופה, ובקשו לתקן, וטענו כי עמדו בכיוון ההפוך, כשפניהם לכיוון התנועה בצד זה של המעבר, ההפך מכיוון נסיעת רכב התובעת. לפי היפוך גרסה זה, התמרון כלל פניה שמאלה בעת הנסיעה קדימה, והתקרבות דווקא לחזית הרכב שמאחורי רכב התובעת, בלא התקרבות לאחורי רכב התובעת.