שינדר ואח' נ' יחזקאל ואח'

בפני תביעה בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בכביש 1 ביום 18.8.17.

בכתב התביעה נטען כי במהלך נסיעה בכביש 1, סטה רכב הנתבעת 1 לכיוונו של רכב שבבעלות התובעת 1 ושנהגה בו התובעת 2. הסטייה הייתה פתאומית ובסופה פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת באופן שגרם לו לסטות מנתיבו ולפגוע בגדר ההפרדה בצידו השמאלי אחורי של הרכב.

הנתבעות מכחישות את טענות התובעות וטוענות כי רכבן של התובעות הוא שסטה לכיוון רכב הנתבעת ופגע בו באזור הגלגל השמאלי של הרכב. משכך, טוענות הנתבעות, האחריות לקרות התאונה הינה כולה של התובעות.

בדיון בפני העידו נהגות הרכבים וכן עדה ששהתה ברכב התובעת ושני עדים ששהו ברכב הנתבעת.

שני הצדדים העידו לפני ונותרו איתנים בגרסאותיהם וגרסאות העדים תאמו כל אחת לעדות מביאם לעדות , אך מעבר לכך לא הובאה ראיה של ממש, שיש בה כדי לתמוך את אחת הגרסאות.

לטענת התובעות היו בידיהן הקלטות בהן מודה הנתבעת 1 באחריותה לתאונה, אולם בדיון היום טען אביהן של התובעות כי בשל החלפת מכשירי טלפון נייד, אין כיום ברשותם הקלטה כאמור.

דיון ומסקנות-

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.

בענייננו, כאשר הובאו לפני גרסאות סותרות, המכחישות זו את זו, בלא שהובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובע, ומבלי שהתובע הצליח לטעת ספק בגרסת הנתבעים, המשמעות היא שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

לפיכך, לאור האמור לעיל והעובדה כי בסופו של יום בפני שתי גירסאות שלא נסתרו ולאור העובדה כי הנזקים שהוצגו ברכבים תואמים לשתי הגירסאות, אין לי אלא לדחות את התביעה.