ת"ק 58915-03-16 כליבאת נ' עיסא ואח'

בפני תביעה לפיצוי על סך 3072 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע בתאונה מיום 6.10.15.

כעולה מכתב התביעה, בתאריך הנ"ל נהג התובע ברכבו לכיוון כפר חסידים. בצומת יגור עצר ברמזור אדום, כשהוא עומד בנתיב ימני מתוך שלושה נתיבים המיועדים לפניה שמאלה. כשהתחלף האור לירוק, החל התובע בפניה, כשלפתע הגיח הנתבע משמאלו, נסע ישר (בנתיב המאפשר פניה שמאלה בלבד), פגע ברכבו של התובע וגרם לו לנזק בצד קדמי שמאלי. לטענת התובע, נגרמו לו הנזקים הבאים: תיקון הרכב (בסך 1,879 ₪), שכ"ט שמאי (643 ₪) וכן עגמת נפש והוצאות בסך 550 ₪.

הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה. בכתב ההגנה נטען, כי התובע הוא שסטה ממסלול נסיעתו, ופגע ברכבו של הנתבע.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבע. התובע עומת עם טענת הנתבעים, לפיה מסר מספר גרסאות להתרחשות התאונה. התובע עמד על כך שהתאונה אירעה באופן בו היא מתוארת בכתב התביעה, והדגים את אופן התרחשותה בפני.

הנתבע טען כי בעת שהמתין בצומת לאור הירוק – עמד בנתיב האמצעי, כשהתובע מימינו. הנתבע ביקש לפנות שמאלה (ולא ישר, כטענת התובע), התובע הוא שסטה ממסלול נסיעתו – ופגע ברכבו של הנתבע. הנתבע אישר כי אכן המשיך לאחר הפגיעה בנסיעה ישרה – אך זאת רק על מנת לעצור בצד, במקום קרוב, ולהחליף פרטים עם התובע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, וכן במסמכים אשר הוגשו לעיוני במהלך הדיון – נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן תובא באופן תמציתי ההנמקה.

כידוע, במשפט אזרחי מתקיים הכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה". במלים אחרות, על התובע מוטל הנטל להוכיח כי גרסתו מסתברת יותר, וכי מאזן ההסתברויות נוטה לטובתו. לא מצאתי כי התובע הרים נטל זה במקרה דנן.

התובע מסר שלוש גרסאות שונות לאופן קרות התאונה. בהודעה לחברת הביטוח שלו מיום 12.10.15 על קרות התאונה ציין התובע כי "בצומת יגור רכב צד ג' לא נתן זכות קדימה והתנגש ברכבי". בחלוף שלושה חודשים, ביום 19.1.16 נשלחה לנתבעת 2 הודעה המתארת את התאונה באופן שונה: "מבוטחכם נסע בנתיב אמצעי במהירות מופרזת, עבר לנתיב ימני ופגע ברכבי מצד שמאל". ואילו בבית המשפט טען, כאמור, כי שני כלי הרכב היו במצב עמידה ובהמתנה לאור ירוק ברמזור (ומטבע הדברים, לא תיתכן מהירות מופרזת בשלב עמידה...).

בנסיבות אלו, לא קיימת גרסה ברורה ואחידה של אופן קרות התאונה. לכך יש להוסיף את העובדה, כי תמונות הנזקים של כלי הרכב אינן מתיישבות עם גרסתו של התובע. רכבו של התובע נפגע בפינה שמאלית קדמית. ניתן להבחין בפגיעת מעיכה. לעומת זאת, ברכבו של הנתבע קיימת פגיעה לאורך צדו הימני של הרכב, החל מהדלת הימנית הקדמית. נזק זה אינו מתיישב עם פגיעה כנטען בכתב התביעה. קשה להלום מצב בו דופן רכבו של הנתבע פגע, לאורכו, באופן נקודתי בחלקו השמאלי של רכב התובע. סבירה יותר המסקנה ההפוכה – כי רכבו של התובע הוא שפגע ברכבו של הנתבע, כי נקודת המגע הייתה בפינה השמאלית של רכב התובע, וכי חלק זה התחכך בדופן הימנית של רכב הנתבע.

על כך אוסיף, כי הנתבע הותיר בי רושם מהימן. הלה אמנם ציין כי לאחר הפגיעה בין רכבו לרכב התובע – הוא המשיך בנסיעה ישרה (ולא פנה שמאלה), אולם ההסבר שנתן לכך – הגיוני ומניח את הדעת.

אשר על כן אני קובע, כי התובע הוא שסטה ממסלולו, ורכבו חיכך את רכבו של הנתבע. בנסיבות אלו, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע, ולא של הנתבע.