נמר נ' מעיין דרום י. ד. בע"מ

לפני מונחת תביעתו של התובע לפיצויו בגין חדירת מים דרך מרקיזה שהותקנה על ידי הנתבעת.

על פי כתב התביעה, לאחר שערך סקר שוק בנוגע להתקנת מרקיזה במרפסת ביתו, פנה התובע אל הנתבעת כדי להזמין את התקנתה. הנתבעת הציגה את עצמה כחברה מקצועית ויסודית ובעלת ידע רב בתחום. ביום 21.8.2014 הותקנה המרקיזה בביתו, אלא שלאחר התקנתה ועם בואו של הגשם הראשון התברר לו כי המרקיזה אינה אטומה מספיק לחדירת גשם. לטענת התובע "אני בתמימותי סברתי כי פניתי לחברה רצינית ויסודית והייתי סמוך ובטוח כי התקנת המרקיזה בוצעה כהלכה וכי המרקיזה אטומה לחדירת הגשמים (זו מטרתה העיקרית)." (פסקה 5 לכתב התביעה). בשל חדירת המים למרפסת טוען התובע נגרמו לו נזקים רבים בביתו לרבות נזקים למבנה ותכולת המרפסת ומכאן תביעה זו.

לטענת הנתבעת, במסגרת הזמנת המרקיזה הוסבר לתובע כי מטרתה של המרקיזה היא לסוכך ולהוות פתרון הצללה וגשם אולם בשום אופן אין יכולה המרקיזה, היות ועשויה מחומר פי. וי. סי, לאטום באופן מוחלט מפני חדירת מי גשמים. לגופו של עניין, מוכנה היתה הנתבעת לבוא לקראת התובע ולנסות לעזור לו למצוא פתרונות על מנת למקסם את אטימת המרפסת תוך שהוא מבין כי אטימה הרמטית תהיה רק באמצעות פתרון קבע הדורש, בניגוד להתקנת מרקיזה, התערבות מומחה בתחום והיתר בנייה על פי חוק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובע העיד כי בעת הזמנת המרקיזה התבסס על פלייר פרסומת (ת/1) אשר הציג לו המתקין מטען הנתבעת לפיו הנתבעת יכולה לספק לו מרקיזה אטומה לחלוטין מגשם.

בפלייר זה נכתב: "כל פתרונות ההצללה לבתים פרטיים ולעסקים סוככים קבועים, סוככי זרועות ומרקיזות נגד קרינה U.V וגשם."

לטענת הנתבעת אכן ברשותה סוככים המגינים באופן מושלם מפני גשם אלא שאין המדובר במרקיזה כפי שדרש התובע אלא בסוככים קבועים הדורשים בהתקנתם היתרים רלוונטים על פי דין. מרקיזה, שמעצם טיבעה וטיבה להתקפל אינה יכולה להיות אטומה ב- 100%.

אמנם, התביעה מתבררת בבית משפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבעים העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין אותו אירוע.

הכלל הוא כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו, והיא תדחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים- שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

מעבר לטענה כי הובטח לו כי המרקיזה מהסוג המסויים אותו הוא מבקש לרכוש תאטום באופן מוחלט את המרפסת לא תמך התובע גרסתו בראיות. התובע לא הביא כל בדל ראיה כי קיימות מרקיזות אוטמות ב- 100%. התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת מומחה לפיה ההתקנה של המרקיזה בוצעה באופן לקוי. התובע יכול היה אך לא זימן לעדות את אותו אדם שטוען כי הבטיח לו את האטימה המוחלטת ככל שיזמין את המרקיזה הספציפית בה בחר.

הימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת לחובתו של התובע. במקרה זה כל תביעתו של התובע מבוססת על טעונים כללים בלבד. טיעונים שלא נתמכו בשום בדל ראיה.