שי נ' מגיד ואח'

ביום 24.2.16, ברח' הנשיא בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת מסוג דייהטסו

מ.ר. 56-911-67 ( להלן: "רכב התובעת") לבין רכב הנתבעת 3 – גורר מ.ר. 55-110-70 שהיה נהוג בידי נתבע 1 (להלן: "הגורר") ונשא אחריו עגלה נגררת מ.ר. 97-034-76 (להלן: "העגלה הנגררת") שהיתה מבוטחת על ידי נתבעת 2.

לגרסת התובעת, במהלך נסיעתה בנתיב השמאלי של הכביש, עקף אותה הגורר אשר נסע קודם לכן מאחוריה ובתוך כך פגעה העגלה הנגררת בדופן הימנית של רכבה. לטענתה, נתבע 1 אשר המשיך בנסיעתו קדימה, נעצר לצד הדרך רק לאחר שהבחין בכך שהיא נסעה אחריו וצפרה לו וכשעשה כן אמר לה שלא הרגיש כלל בפגיעת העגלה הנגררת ברכבה. בעדותה בבית המשפט תיארה התובעת את שארע, כך:

"....נסעתי ברח' הנשיא... אני עמדתי בצד השמאלי והנתבע עמד מאחורי,

לא ראיתי אם הוא היה כבר מאחורי מעבר החציה או לא. הוא עקף אותי

מהימין כי בימין התפנה והשפיץ של העגלה הנגררת שרט לי את הדופן

הימנית של הדלת...אני המשכתי בנסיעה לרדוף אחריו, צפצפתי לו והוא

לא התייחס...".

לשאלתי, השיבה התובעת כי ראתה במראה כיצד פגעה העגלה הנגררת ברכבה ובתשובותיה לשאלות נציג נתבעת 2, הדגימה והסבירה כי החלק שפגע ברכבה היה הפינה השמאלית קדמית של העגלה.

לתמיכת גרסתה הגישה התובעת את תצלום המקום בו ארעה התאונה – ת/1 ואת תצלומי הנזק שנגרם לרכבה - ת/2 המלמדים על קיומם של סימני שפשוף וחריץ לאורך דופנו הימנית. בנוסף לכך הפנתה התובעת אל חוות דעת השמאי שבדק את הרכב ואת הצעת המחיר שניתנה לה לתיקונו.

נתבע 1 אישר את דברי התובעת ככל שאלה נגעו לטענתה כי הוא לא חש בפגיעה וכי היא נסעה אחריו ועצרה אותו באזור הכניסה אל אזור התעשיה של חדרה, אך טען כי לא ייתכן שהעגלה הנגררת פגעה ברכבה מבלי שהגורר עצמו פגע בה. במהלך עדותו בפני לא שלל הנתבע את האפשרות שהוא אכן נסע בנתיב השמאלי של הכביש ועבר אל הימני ואמר:

"...אני נסעתי בנתיב ימני. לא הרגשתי שום מכה בעגלה ולא ראיתי שום מכה

בעגלה ואין גם סימנים על העגלה . יכול להיות באמת שהנתיב של הגברת היה

  חסום והיא רצתה להשתלב לימין ולא שמה לב לעגלה ונכנסה לנתיב שלי...".

את טענתו בדבר אי היתכנות פגיעת העגלה הנגררת ברכבה של התובעת באופן שתואר על ידה, דהיינו על ידי הפינה השמאלית קדמית שלה, הסביר נתבע 1 כך:

"....אין דרך שהפינה השמאלית קדמית של הנגרר תיגע ברכב שלה. מה גם