ת"ק 58682-11-14 ימין נ' וענונו ואח'

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים לתשלום סך של 6,448 ₪, בגין נזקים שעל פי הטענה גרם רכב הנתבע לרכבו שלו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.10.2014.

לטענת התובע, התאונה ארעה כאשר החנה את רכבו בחנייה במקביל למדרכה, כיבה את המנוע, פתח את הדלת, יצא מהרכב, ואז, רגע לפני שסגר את הדלת, הגיע רכבו של הנתבע, "נכנס" עם הפגוש הקדמי של רכבו בדלת הפתוחה, המשיך בנסיעה, וקרע את הדלת.

התובע תבע את חברת הביטוח שבה מבוטח רכבו וזו שילמה לו בגין נזקי התאונה. למרות זאת, כלל התובע בתביעתו דרישה לפיצוי בסך של 4,248 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה על פי הערכת שמאי.

במעמד הדיון צמצם התובע את תביעתו, כך שתתייחס לרכיבים הבאים בלבד: סך של 1,600 ₪ ששילם בגין השתתפות עצמית; הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 300 ₪ לשנה; 700 ₪ בגין שלט שהיה על הדלת ונהרס לדבריו בתאונה; הפסד שיעור שאליו לא הגיע באותו יום בעלות של 300 ₪; וכן עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות משפט.

מנגד טענו הנתבעים (הנתבע וחברת הביטוח המבטחת את רכבו), כי התובע הוא שאחראי לתאונה. לטענתם, התובע פתח את דלת רכבו, בחוסר זהירות ובמפתיע, וכתוצאה מכך פגע בה רכב הנתבע, אשר נסע באותה עת בנתיב נסיעתו בזהירות הנדרשת. לטענתם, התאונה ארעה, כאשר התובע היה עדיין בתוך רכבו. גרסה זו נתמכת, לטענת הנתבעים, במיקום הנזק בדלת (קצה הדלת), וכן בטופס הדיווח על התאונה שמסר התובע לחברת הביטוח שלו – טופס שבו נרשם כי התובע עדיין היה ברכב בעת פתיחת הדלת. התובע מצדו התייחס לטופס זה וטען כי נכתב על ידי סוכן הביטוח שלו, אך לא הכחיש כי חתם עליו. בנוסף טענו הנתבעים, כי גם הנזקים הנטענים על ידי התובע לא הוכחו. כך למשל, לא צורף אישור הפסדים המלמד על הפסד הנחת העדר תביעות (מה גם שמדובר בנזק עתידי); וצורף אישור המתייחס לתשלום השתתפות עצמית בסך 990 ₪, ולא 1,600 ₪ כנטען. עוד נטען, כי הרכב אינו רשום על שם התובע, אלא על שם חברה, שאינה יכולה לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות, ואשר יש לקזז מע"מ מהסכום שייפסק לטובתה, ככל שייפסק.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.