ת"ק 58676-02-16 בריימן נ' סונול ישראל בע"מ

1.  התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, אצלה עבד, כאשר בהתאם לסיכום ביניהם, שולמו לו הוצאות נסיעה למקום עבודתו. לטענת התובע, הסכום שקיבל בגין הוצאות נסיעה אינו תואם את הוראות הדין.

הנתבעת טענה לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה. לטענת הנתבעת, התביעה מבוססת על עילה הנובעת מיחסי העבודה ביניהם והסמכות הייחודית לדון בה מסורה לבית הדין לעבודה. הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף, ולחילופין, להעברת הדיון לבית הדין לעבודה.

התובע בתגובתו ביקש כי התביעה תידון בבית המשפט לתביעות קטנות, שכן תביעתו מתייחסת גם לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, "שאינו נדון ואינו מעניינו של בית הדין לעבודה."

2.סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969 (להלן: החוק) קובע כי לבית הדין האזורי לעבודה קיימת סמכות ייחדוית לדון "(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה".

לבית המשפט לתביעות קטנות קיימת סמכות לדון בתביעה כספית בסכום התביעה דנן, אך סעיף 60 לחוק בתי המשפט קובע באופן מפורש, כי סמכותו של בית משפט זה קיימת, "ובלבד שהתביעות אינן ... בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר."

סמכותה העניינית של ערכאה שיפוטית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש בכתב התביעה. בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ. ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 [2004], נפסק כי:

"לאור עקרונות הפרשנות הכלליים בענין חלוקת הסמכויות בין בית הדין האזורי לעבודה לבין בתי המשפט האזרחיים, "עילה" (קרי – עובדות המקימות זכות או חובה בדיני עבודה, בחוזה עבודה או בדין אחר, או מקור הסכסוך, הכל בהתאם לתת-הסעיף הרלוונטי) שבסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה תתברר רק בבית הדין לעבודה; "עילה" כאמור שאינה בסמכות בית הדין לעבודה תתברר רק בבית המשפט האזרחי."

3.    במקרה דנן, המחלוקת מתייחסת באופן ברור לטענות התובע כלפי מי שהיתה מעבידתו, התובע מפנה להוראות צו הרחבה לפי חוק הסכמים קיבוציים, וכאמור בכתב התביעה, עניינה של התביעה בחובת הנתבעת לשלם לתובע, לטענתו, הוצאות נסיעה לעבודה, בהיותו עובד שכיר.

אין לי ספק שמדובר בסכסוך שעילתו ביחסי העבודה, לפיכך, ועל פי ההלכה הפסוקה, הסמכות לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין לעבודה, ובית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בו.

עם זאת, לא מצאתי כי יש למחוק או לדחות את התביעה. סעיף 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי "לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט".

4.    אשר על כן וחרף התנגדות התובע, בהתאם לסמכות הנתונה לי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה  בתל אביב.

5.כתב הגנה יוגש בהתאם לסדרי הדין הנהוגים בבית הדין לעבודה, או הנחיות הגורם המוסמך כפי שיינתנו. בשלב זה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ו, 10 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.