ת"ק 5860-09-16 תסי נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

התובע הוא בעליו של בית מגורים ברח' גוש חלב 33 בפרדס חנה.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 25,000 ₪, טוען התובע כי במהלך 9 השנים שקדמו להגשת תביעתו, נגבו ממנו על ידה סכומי כסף גבוהים ומוגזמים שלא שיקפו את צריכת המים האמיתית בביתו. התובע, אשר טוען כי "אין לו בריכות מים או דשאים" וכי צריכת המים בביתו לא אמורה היתה לחרוג מן הרגיל ולכן גם חיוביו לא אמורים היו להיות גבוהים מאלה של שכניו, פנה אל הנתבעת ובקש כי תבדוק את מד המים שלו ואולם משזו דרשה ממנו לשלם סך של 290 ₪ בעבור הבדיקה, הוא סרב לעשות כן, ולכן במשך התקופה שעד סוף שנת 2015 הדבר לא נעשה.

בתאריך 29.12.15, לאחר שחשבון המים שלו לחודשים אוגוסט- אוקטובר 2015 הסתכם בסכום של 2,116.72 ₪, נאותה הנתבעת לבדוק את מד המים ואז הסתבר כי זה אינו תקין (ר' תעודת הבדיקה מיום 4.2.16). בעקבות ממצאי הבדיקה בוטל החיוב הנ"ל ובמקומו נדרש התובע לשלם סך של 324.70 ש"ח בלבד. בנסיבות אלו, פנה התובע אל הנתבעת וביקש כי תבחן את האפשרות להשיב לו סך של 12,579 ₪ שעל פי חישוביו נגבה ממנו במהלך 9 השנים הקודמות, ביתר (ר' מכתבו מיום 30.3.16).

הנתבעת סירבה לבקשת התובע ומכאן תביעתו להשבת הסכום הנ"ל בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי פנייתו הראשונה והיחידה של התובע אליה בנושא תקינות מד המים בביתו נעשתה במכתבו הנ"ל מיום 30.3.16 ולא לפני כן, וכי תוצאות בדיקה זו הראו כי המד לא היה תקין משום שמדד כמויות מים נמוכות מאלה שנצרכו בביתו בפועל (ר' התוצאות ב- % בתעודת הבדיקה נ/1).

בעדותה בפני הסבירה נציגת הנתבעת הגב קרן ז'נו, מדוע בכל זאת תוקן חשבון המים של התובע באופן שחיובו הוקטן מ- 2,116.72 ₪ ל- 324.70 ₪, באמרה: "ברגע שאדם מבקש מאיתנו לשלוח את המד לבדיקת מעבדה, אנחנו מוציאים את זה, מחזירים לו את הסכום של הבדיקה ומתקנים את החשבונות של שני החודשים כי זה חשבון דו-חודשי לפי החודשים המקבילים בשנה קודמת.. כנוהל פנימי אנחנו לא מתעסקים בזה ואם המד נמצא לא תקין אנחנו מתקנים את החשבון לפי השנה הקודמת...". בנוסף לכך טענה הגב' ז'נו כי בביתו של התובע התגוררו באותה עת 10 נפשות, כי צריכת המים בפועל במהלך החודשים שנבדקו לא נמצאה חריגה לנתון זה וכי גם הנתונים אודות צריכת המים בשנים הקודמות לא נמצאו חריגים (ר' דו"ח קריאות המים שצורף לתעודת הבדיקה).

לשמע דברים אלה, אמר התובע: "בסך הכל שנה אחת שלמה הבן שלי ליאור עם הילדים שלו התגוררו אצלנו עד שהתפנה הבניין שלהם. הגעתי אל הנתבעת ודיווחתי גם בכתב ובאותו מעמד אני וליאור הבן שלי, העלו את מספר הנפשות לעשר רק למשך שנה בלבד. סיים את הבניה שלו, באתי עם מכתב, שפניתי שיתקנו את המחשב שאנחנו ירדנו לארבע נפשות".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

תעודת הבדיקה נ/1 מלמדת על כך שבעת בדיקתו הראה מד המים צריכה של כמויות מים נמוכות מאלה שנצרכו בפועל (בבדיקה הראשונה 3.18%-, בבדיקה השניה 98.20%- ובבדיקה השלישית 99.99%-). במצב דברים זה ובהעדר מחלוקת על כך שבמהלך התקופה מושא הבדיקה התגוררו בבית התובע בני משפחה נוספים, לא שוכנעתי כי צריכת המים שבגינה הוא נדרש לשלם את הסך של 2,116.72 ₪ היתה חריגה. חרף עובדה זו, החליטה הנתבעת לבוא לקראת התובע ובהתאם לנהליה תיקנה את חיוביו לטובתו, בהתאם לצריכת המים באותה תקופה בשנה הקודמת.

התובע גם לא הציג בפני ראיה כלשהי לתמיכת טענתו בדבר פניותיו הקודמות אל הנתבעת בנושא חיובי המים הגבוהים שהיו לו לגרסתו במהלך השנים.