שלום ואח' נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ ואח'

לפניי בקשת התובע (להלן גם "המבקש") לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו ביום 27.06.2017 (להלן "פסק דין"). בהתאם לפסק הדין, נדחתה תביעת התובע משלא התייצב לדיון בו בזמן שהתייצבו נציגים מטעם הנתבעת וצד ג', אך לפנים משורת הדין לא חויב התובע בהוצאות משפט.

בקשת המבקש הוגשה ביום 17.07.2017 ובה נטען כי המבקש התחיל לעבוד בסמוך למועד הדיון לאחר שבמשך שנה לא עבד והיה לו קשה להגיע לדיון. נטען עוד, כי הנתבעים ביקשו בעבר לדחות את הדיון והדבר גרם לו לבלבול. על כן, ביקש המבקש לבטל את פסק הדין. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למבקש לתמוך את בקשתו בתצהיר לאימות העובדות הנטענות וכך הוא עשה.

הנתבעת וצד ג' מתנגדים לבקשת המבקש. לטענתם, המבקש "אינו דובר אמת" מאחר ובמהלך הדיון שבו ניתן פסק דין נתבקשה נציגת הנתבעת (לבקשת בית המשפט) לשוחח טלפונית עם המבקש שאיחר לדיון ובמהלך השיחה הטלפונית מסר המבקש לנציגת הנתבעת כי "לא קיבל הודעה על הדיון היום ביהמ"ש", וכעת הוא טוען בבקשתו, כי לא התייצב לדיון מאחר והתחיל עבודה חדשה. לטענת הנתבעת וצד ג', על המבקש היה להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ולכל הפחות לעדכן את שאר הצדדים באילוץ הנטען. נטען עוד, כי המבקש לא פירט בבקשתו את סיכויי ההצלחה בהליך ועל כן ובהעדר סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון, יש לדחות את בקשתו. הנתבעת וצד ג' טענו עוד, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ויש לדחותה.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולאחר בחינה, עיון ואיזון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות ואני דוחה אותה.

ראשית, עיון בנתוני התיק מראה, כי פסק הדין הומצא לתובע ביום 09.07.2017 בו בזמן שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 17.07.2017, קרי באיחור של יום מהמועד הקבוע בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, אשר קובעת, כי בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר תוגש תוך 7 ימים מיום המצאתה. מטעם זה, ובהעדר בקשה מתאימה להארכת מועד, דין הבקשה להידחות על הסף.

למעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגופו של בעניין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן נימוקיי.