נעים נ' נתנוב

הצדדים בתיק זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, עם הנמקה קצרה. הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה או לדחות את כל התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק. עוד הובהר כי בנסיבות אלה, הסיכוי לדיון בערעור הוא קלוש.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט ובפרוטוקול ושמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם בפני, ולאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו - אני פוסק בזה כי הנתבע הוא אחראי לתאונה, כאשר בנסיבות העניין יש להפחית את הפיצוי בשל אשם תורם של התובעת (שאינו בגדר אחריות משותפת) בשיעור של 15% מתוך הערכת הנזק לפי דו"ח השמאי. אציין כי הנתון המרכזי לדידי המגבש את אחריות הנתבע, הוא שהנתבע הבחין ברכב התובעת בטרם החל לצאת מהחניה, והעריך כי יוכל לסיים את היציאה מהחניה ולהשתלב בנתיב הנסיעה שבו נסעה גם התובעת מבלי שהתובעת תפגע בו. הערכתו היתה שגויה, על אף שכל הנתונים היו בפניו. מכאן רשלנותו. על נהג היוצא מחניה ומשתלב בנתיב נסיעה, חלה אחריות להבטיח כי יוכל להשתלב בנתיב וזאת מבלי להפריע לרכב אחר הנוסע בנתיב הנסיעה (תקנה 66 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961) ובכלל זה מבלי שרכב אחר הנוסע בנתיב יצטרך להאט את נסיעתו כדי לאפשר לו להשתלב. לא התרשמתי (ואף לא הועלתה טענה כזו) כי התובעת האיצה לפתע את מהירותה, מאז אותו שלב שבו הנתבע הבחין בה והחליט להתחיל להשתלב בנתיב הנסיעה. מכאן, שהנתבע לא העריך נכונה את תנאי הדרך, את מהירות נסיעת התובעת ואת המהירות שבה יוכל להשתלב בנתיב. מאידך, התרשמתי, על פי מאזן הסתברויות, כי התובעת יכולה היתה להבחין בתחילת השתלבותו של רכב הנתבע בנתיב בו נסעה, ולהאט את מהירותה באופן שהיה בו כדי למנוע את הפגיעה או למצער לצמצם את הנזקים. האינדקיציה המשמעותית בהקשר זה, היא מוקד הפגיעה ברכב הנתבע – בדלת האחורית שמאלית – דבר שמצביע על כך שיציאתו מהחניה לא היתה בראשיתה טרם פגע בו רכב התובעת. זאת, גם לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי התובעת עלתה על אי התנועה שמשמאלה בניסיון למנוע את התאונה, כאשר הבחינה ברכב הנתבע.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת, לסילוק סופי ומלא של כל תביעות התובעת נגד הנתבע כמפורט בתובענה, סכום של 5,236 ₪ (סכום הנזק לפי דו"ח השמאי, בניכוי 15% אשם תורם) בצירוף 885 ₪ בגין שכ"ט השמאי. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

הסכום הכולל לתשלום עומד איפוא, על סך של 6,621 ₪.

הסכום הכולל לתשלום ישולם בתוך 30 יום מהיום בהמחאה שתישלח בדואר רשום לכתובת התובעת לפי כתב התביעה, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים על פי הכתובות בכתבי הטענות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.