קדוש נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

1) עניינה של התביעה הוא פיצוי לתובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 7.2.2016 (להלן: "התאונה") שבה נגרם נזק לרכבו, עת היה נהוג על-ידי אשתו. התובע עותר לפיצוי בגובה 3,830 ₪.

תמצית טענות הצדדים

2) התובע טוען בתביעתו, בין השאר, כי ביום התאונה, רכב שהיה נהוג על-ידי מבוטח אצל הנתבעת (להלן: "הנתבעת") פגע ברכבו עת היה נהוג על-ידי אשתו. לרכב התובע נגרם נזק בגובה כ-15,800 ₪ וכן הוציא עבור שכר טרחת שמאי סך בגובה כ-1,700 ₪ (ובסך-הכל כ-17,511 ₪). הנתבעת שהכירה בחבות הביטוחית שלה על הנזק, שילמה לתובע פיצוי בגובה כ-13,700 ₪ בלבד, זאת לאחר שניכתה רכיב "רשלנות תורמת" כביכול בשיעור 20%, וניכתה גם חלק משכרו של השמאי מטעם התובע שבדק את הרכב. התובע עותר לפיצוי כאמור בגובה 3,830 ₪, כאשר סכום זה כולל את הפרש הנזק (סך 3,421 ₪) וכן הפרש שכרו של השמאי (סך 409 ₪). כמו כן, עותר התובע לפסיקת הוצאות משפט.

3)הנתבעת טוענת כי פעלה כדין עת ניכתה את גובה הפיצוי בגין רשלנות תורמת. מדובר בתאונה שאירעה כאשר הנהג המבוטח אצלה נכנס לצומת כשהיה פנוי, ועת היה בעיצומה של חציית הצומת, אז התפרץ רכב התובע לצומת לא פנוי, ועל כן, לנהגת רכב התובע אחריות מסוימת בגין קרות התאונה. הגם רשלנותה התורמת של נהגת רכב התובע היא בשיעור גבוה, אולם מטעמי חיסכון בהתדיינות משפטית וזמן שיפוטי, הופחת שיעור 20% בלבד. בכל מקרה, בשעה ששולם לתובע הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אין לתובע כל חבות כלפי הנתבעת. לעניין שכר טרחת השמאי, טוענת הנתבעת כי מדובר בשכר מופרז ואינו הולם את הנזק. הנתבעת עותרת לדחיית התובענה נגדה.

דיון והכרעה

4) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מעדויות התובע ועד הנתבעת, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה באופן חלקי, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

5) ממכלול החומר הקיים בתיק, אין מחלוקת על כך שהאחריות על קרות התאונה רובצת על המבוטח אצל הנתבעת. המחלוקת היא אם לנהגת רכב התובע תרומה מסוימת לקרות התאונה. הנטל להוכיח אשם תורם, מוטל על הטוען זאת. בנסיבות העניין, הנתבעת לא הוכיחה כדבעי את טענת הרשלנות התורמת שאירעה, ככל שאירעה, ומה הוא שיעורה. לא רק שהנתבעת לא הניחה ראיות אובייקטיביות משכנעות אודות אשר התרחש - כגון: תמונות ממקום התאונה, מוקדי נזק ברכבים ועוד - אלא שגם, וזה העיקר, לאחר ששמעתי את עדות העד מטעם הנתבעת (המבוטח), לא מצאתי בעדותו בסיס לייחוס אשם תורם לנהגת רכב התובע.

6)העד מטעם הנתבעת העיד כלהלן (שורות 29-23, עמוד 5):

"כפי שאני רואה את זה, אני נכנסתי דרך צדדית אל דרך ראשית, הנתיב הסמוך היה חסום, הנתיב שרציתי להשתלב אליו, יש את המסלול הרגיל ואני רציתי להשתלב ונתנו לי את האפשרות להשתלב, היה אוטובוס והיה ממש גשום, התקדמתי באיטיות לראות את שדה ראייה, ועדיין לא השלמתי את העיקול המלא והיתה התנגשות. אני מבחינתי רואה עצמי כאשם כמי שנכנס, לקחתי טופס ומילאתי, ואמרתי שאני חושב שזה אחריותי, אני חושב שציינתי גם בישיבה הקודמת וסיפרתי את אותו דבר שאני מספר עכשיו, אני מרגיש שהתלבות שמי שאשם, אבל יש צד משפטי שלא נוגע אלי"

(ההדגשות אינן במקור)