ת"ק 58125-03-14 ישראל נ' נאות דורית בע"מ

תביעה לקבלת פיצוי כספי (6,836 ₪) בגין תאונת דרכים שארעה ברחוב רמב"ם ביישוב אלעד ביום 20.12.13 בשעה 09:00.

על פי כתב התביעה נהג התובע במועד האמור ברחוב רמב"ם באלעד, ברכבו מסוג סוזוקי בלנו, שמספרו 59-166-28. משאית להובלת אשפה, שמספרה 18-852-65, נהוגה על ידי מר חיים כהן מטעם הנתבעת, עמדה בנתיב הנגדי, וכשהתובע חלף על פניה מימין, החלה בנסיעה תוך סטייה ימינה ופגעה בחלקו השמאלי-אחורי של התובע באמצעות הפינה הקדמית-ימנית של המשאית.

התובע העיד בפני וסיפר כי הרחוב בו נסע הוא רחוב דו-סיטרי. התובע נסע בנתיב הימני והמשאית עמדה והעמיסה אשפה בצד שמאל של הכביש, נגד כיוון התנועה, כשחזיתה מופנית לכיוון נסיעת התובע.

התובע חלף על פני המשאית כשלפתע חש מכה בחלקו האחורי של רכבו. הנזק נגרם מהפגוש הקדמי-ימני של המשאית, היות ונהג המשאית ניסה להשתלב לנתיב הימני, מבלי לשים לב לכך שהתובע נסע במקביל אליו.

התובע הכחיש כי חנו כלי רכב בנתיבו, אשר אילצו אותו לסטות שמאלה על מנת לעקוף אותם. עוד הכחיש התובע כי סטה אל עבר המשאית וכי ההתנגשות אירעה כתוצאה מסטייתו.

לענין הנזק – התובע טען כי אמנם תבע בכתב התביעה החזר של 6,163 ₪ עבור נזק על פי דו"ח השמאי, ואולם, בפועל, תיקן את הרכב אצל חברו ושילם לו עבור התיקון סך של 3,000 ₪. לא היתה ברשות התובע קבלה להציג בפני בית המשפט.

נהג המשאית, מר חיים כהן, העיד אף הוא בפני. לטענתו, עמד עם המשאית בחלק השמאלי של הכביש, מבלי להיצמד לכלי הרכב שחנו משמאלו. הפועלים אשר העמיסו אשפה המשיכו לעבוד מאחורי המשאית. לפתע שמע מכה. ראה את התובע עומד בצד עם שריטה לכל אורך הרכב והפגוש האחורי נפל. המשאית לא זזה ממקומה בעת התאונה. לטענת מר כהן, התובע ביקש לפנות שמאלה ועל כן פגע במשאית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמונות, ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, אני קובע כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו וכי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג המשאית.

התובע העיד בפני, ועדותו לא נסתרה, כי נסע ישר בכביש שהינו דו-סיטרי, מבלי שרכב חוסם את דרכו, ומבלי שנאלץ לסטות שמאלה על מנת לעקוף רכב שעמד לפניו.

עדותו של התובע היתה רציפה, הגיונית ומשכנעת.

עדותו של התובע אף נתמכה בתמונות שהציג בבית המשפט, לפיהן הנזק שארע לרכבו מרוכז רובו ככולו בצד שמאלי אחורי של הרכב, בחיבור שבין הדלת השמאלית אחורית לדופן שמאל של הרכב, ובהמשך בדופן השמאלית-תחתונה של הרכב. שני מוקדי נזקים אלה תומכים במסקנה כי היתה זו המשאית שיצאה ממקומה שבשמאל הכביש וסטתה ימינה, תוך פגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע.

גירסתו של התובע לפיה לא סטה אל עבר המשאית ולא ניסה "לפנות שמאלה" לאחריה לא נסתרה על ידי נהג המשאית, אף שבנקל יכול היה לעשות כן – נהג המשאית העיד כי בעת הפגיעה המשאית היתה בעצירה מוחלטת וכי פועלים העמיסו אשפה מאחורי המשאית. והנה, לא הובא לעדות פועל שיכול היה, בנקל, לתמוך בגירסת נהג המשאית. והרי הימנעות צד מלהביא עד שעל פי תכתיב השכל הישר יכול היה לתמוך בגירסת אותו צד, תפעל לרעתו.