ת"ק 58107-01-14 ברטיש נ' שניידר ואח'

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות על סך של 26,004 ₪. יסודה של התביעה – מערכת יחסים שבין שוכר נכס ובין המשכירה ומיופה כוחה, הם הנתבעים.

בסמוך לאחר סיום תקופת השכירות, מימשו הנתבעים את הערבות הבנקאית שנמסרה להם להבטחת חיובי השוכרים, בסך 30,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מתוך סכום זה השיבו הנתבעים לתובע סך של 14,034 ₪ מתוך הערבות, תוך שטען כי הוא זכאי לשמור בידו את היתרה, בסך 15,966 ₪.

התובע עותר להשבת סכום זה במלואו, באשר לשיטתו – לא היה בדירה כל ליקוי שהצדיק חיוב כספי.

עוד עותר התובע להשבת סך 2,292 ₪, נזק ממון שנגרם לו, לטענתו, בשל סירוב הנתבעים לקבל את דמי השכירות בדולרים, כך שהתובע ספג – כך לגישתו – הפרשי שער.

סכומים נוספים שעתר התובע לקבל הם 346 ₪ - ההפרש בין תיקונים שערך התובע בנכס בניכוי עלויות מנורה שבורה על פי חשבוניות וסך 17 ₪ תשלום לחברת החשמל, סך 5,900 ₪ עלות ייעוץ והוצאות משפטיות בטרם הגשת תביעה, וכן 1,500 ₪ בגין "הוצאות נוספות" בקשר עם התביעה ועוגמת נפש.

להלן אדון בטענות אלה כסדרן.

הטענה להפרשי שער ולתשלום בדולרים – הנתבעים טענו, כי ההסכם קבע שער דולר מינימלי, אשר דמי השכירות לא יפחתו ביחס אליו. לטענת התובע עצמו, היה נושא המטבע שבו ישולמו דמי השכירות אחד הנושאים המהותיים והמרכזיים ביותר במסגרת המשא ומתן, נדון בהרחבה בטרם החתימה על החוזה – וחרף זאת, לא הופיע בהסכם הכתוב. הלכה היא, כי כאשר צדדים מעלים על הכתב את הסיכום ביניהם, יש בסיכום כדי להעיד על מלוא ההסכמות ביניהם, כפי שהתגבשו עד לאותו המועד. על כן, על פי רוב, לא תישמע טענה כי יש להוסיף להסכמת הצדדים הכתובה והחתומה הסכמות נוספות, אשר קדמו לחוזה הכתוב, אך לא נכללו בו.

לא מצאתי שמקרה זה חורג מן הכלל, ועל כן אני קובע, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפרשי השער.

אשר להוצאות בגין ייעוץ משפטי וסיוע בהכנת ההליך – בית המשפט לתביעות קטנות נועד לניהול הליכים ללא ייצוג של עורכי דין, ועל כן אין הוא מחייב היוועצות מוקדמת והשקעת סכומים ניכרים בעריכת מסמכים ובהגשתם. לא ניתן, כמובן, למנוע הסתייעות בעורכי דין בשלב הקודם לדיון עצמו, אולם משהסתייעות כזו אינה עולה בקנה אחד עם תכלית קיומו של בית המשפט לתביעות קטנות, ומשהדין קובע כללים פרוצדורליים פשוטים יחסית, אשר אינם מצריכים הסתייעות בעורך דין לשם ניהול ההליך, אינני רואה מקום להשית על הנתבעים – גם אם יתקבלו כל הטענות נגדם – את עלויות הייעוץ המשפטי. מכאן שגם רכיב זה בתביעה – נדחה.

ביחס להוצאות בסך 703 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה) – התובע לא הציג כל אסמכתא לכך שהתיקונים בוצעו, שזו הייתה עלותם, או שעצם ביצוע התיקונים או עלותם קיבלו את אישור הנתבעים. די בכך, כדי לדחות את התביעה לרכיב זה.