ת"ק 58073-07-14 זהר נ' בונפיטו ואח'

עסקינן בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 04.12.13.

בכתב התביעה נטען, כי בעת שרכב התובע ביצע עקיפה זהירה משמאל של משאית צד ג' בכביש 6, חש לפתע התובע חבטה ברכבו. נטען, כי רכב הנתבעים, אשר הגיח מימינו, התפרץ לעבר נתיב נסיעת רכב התובע ובניסיון כושל להספיק לעבור בין רכב התובע לבין המשאית, איבד שליטה על רכבו, פגע ברכב התובע וגרם לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי.

הנתבע 1 הוא נהג רכב הנתבעת 2. הנתבעת 3 הינה החברה המבטחת את הרכב הגורר של הנתבעת 2, בעוד שהנתבעת 4 הינה המבטחת של הנגרר.

בכתבי ההגנה שהוגשו, נטען באשר לאופן התרחשות התאונה, כי הנתבע 1 נסע בכביש בעל 3 נתיבים בנתיב האמצעי, כאשר התובע נסע בנתיב השמאלי מאחוריו. בשלב מסוים, ביקש הנתבע 1 לבצע עקיפה של רכב צד ג' שהיה בנתיב נסיעתו והחל לעשות זאת בזהירות, תוך שהוא מאותת ומוודא שאכן באפשרותו לעשות כן בבטחה. או אז, התובע שהיה בנתיב השמאלי מאחוריו האיץ את רכבו ולא אפשר לנתבע 1 לסיים את העקיפה ופגע בנגרר הנתבע 1 בחלקו האחורי השמאלי.

על כן, טענו הנתבעים, יש לדחות את התביעה ולראות בה תוצאה ישירה של רשלנות התובע.

לחילופין, טענו כל אחת מהחברות המבטחות (הנתבעות 3 ו – 4), כי חובת הפיצוי חלה על זולתה. לטענת הנתבעת 3, מאחר והפגיעה נגרמה ממגע עם הנגרר, מבטחת הנגרר היא שצריכה לשאת בפיצוי כולו.

לטענת הנתבעת 4, הנגרר אינו נע בכביש אלא באותה מידה שהוא מחובר לגורר השולט בתנועותיו ומשכך האחריות לתאונה, הינה של הנתבעת 3.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבע 1 אודות נסיבות התרחשות התאונה.

וכך מסר התובע בעדותו:

"נסעתי בכביש 6 לכיוון צפון. הייתי בנתיב האמצעי מבין שלושה. הרכב שלי היה במצב שלפני נסעה משאית עם נגרר. היה רווח ביני לבינה. כשלפתע נכנס הרכב של הנתבע 1 בינינו, נדחק בינינו. אני כלל לא ראיתי אותו. חשתי את המכה. הנגרר שלו פגע בי בימין קדמי. נסעתי 110 קמ"ש. משמאלי לא היה אף אחד. התקדמתי.

הוא נסע בנתיב הימני לפני. הרכב שמימיני ניסה להיכנס בינינו ולעקוף את המשאית.