ת"ק 57985-11-14 שריד נ' קמחי

בפני תביעה קטנה ע"ס 10,617 בגין נזק שנגרם לאופני התובע, לקסדתו ולבגדי הרכיבה שלו, כתוצאה מתאונה בה היה מעורב הנתבע.

התובע העיד בפני כי רכב על אופניו בשביל המיועד לרכיבת אופניים ביער בין שמן.

כאשר הגיע להצטלבות השביל עם דרך סלולה המיועדת לכל סוגי כלי הרכב, האט מהירותו, על מנת לאפשר לטרקטורון שנסע בה לחלוף.

אולם כשנכנס לדרך הסלולה, פגע בו הנתבע שרכב על טרקטורון ונסע אחרי הטרקטורון שחלף.

לשיטת התובע, הנתבע רכב במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, בחוסר זהירות, תוך שאינו מבחין ברוכב אופניים היוצא משביל משמאל לדרך ופגע בו.

הנתבע העיד, בניגוד לטענת התובע, כי היה הטרקטורון הראשון מבין שני הטרקטורונים שנסעו בדרך הסלולה, וכי התובע הגיח לפתע, תוך התפרצות לדרך הסלולה ופגע בו.

לאחר ששמעתי את הנהגים, עיינתי בתמונות שהגישו ובכתבי הטענות, אני סבורה כי מן הדין לדחות את התביעה.

תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת:

"נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להכנס לדרך סלולה או לחצותה יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה".

האחריות הינה על התובע, אשר רכב בשביל צר המיועד לרכיבת אופניים (כעולה מהתמונות שהציג), ליתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בדרך הסלולה הרחבה מהשביל הצר באופן משמעותי (כפי שניתן ללמוד מהתמונות שהציגו שני הצדדים). אשר על כן, היה עליו לוודא כי הדרך הסלולה פנויה לחלוטין בשעה שנכנס אליה. היה על התובע לעצור (ולא די בהאטה) לפני שנכנס לדרך הסלולה, אליה משתלב השביל בו רכב.

התובע העיד כי היה עליו לחפש שדה ראייה: "חיפשתי זוית ראייה...", משום שכפי העולה מהתמונות, השביל בו רכב מוקף בעצים וצמחייה, שאינם מאפשרים שדה ראייה מלא בכל זווית. לטענתו הבחין בטרקטורון אחד, ואף האט על מנת לאפשר לו לחלוף.