ת"ק 57966-10-13 אלמקייאס ואח' נ' קיבוץ לביא ואח'

1.זוהי תביעה קטנה ע"ס 19,110 ₪ שהתובעים הגישו כנגד הנתבעים בגין עוגמת נפש ונזקים כספיים ישירים שנגרמו להם במהלך שהותם בחופשה אצל הנתבע מס' 1.

2.עולה מכתב התביעה כי התובעים הזמינו ביום 2.6.13, באמצעות הנתבעת מס' 2, חבילות נופש אצל הנתבע מס' 1, בעבורם ובעבורו נשותיהם. בעת ששלושת הזוגות הגיעו לבית המלון ממקום מגוריהם הרחוק, בעיר אשדוד, הם גילו להפתעתם כי הבריכה והסאונה משובתות. בנסיבות אלו, התובעים הופנו על ידי צוות המלון לבריכה אחרת, לא מקורה, הממוקמת במרחק של מאות מטרים מבית המלון. מאחר והבריכה אליה הופנו התובעים על ידי צוות המלון לא היתה מתאימה לצרכיהם של התובעים ונשותיהם, ששלושה מתוכם סובלים מנכות, התקבלה על ידי התובעים ההחלטה לעזוב את המלון ביום למחרת מועד ההגעה אליו.

לטענת התובעים, בנסיבות העניין היה על הנתבעים ליידע אותם מבעוד מועד אודות אירוע השריפה שהתחולל בבריכה המלון ובגינו הושבתה הבריכה על מתקניה, ומשלא עשו כן חלה על הנתבעים החובה לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסכום העומד ע"ס 4,500 ₪, לכל תובע. בנוסף, תבעו התובעים פיצוי בגין בזבוז שני ימי עבודה, בסך 700 ₪, החזר עלות האירוח במלון, בסך 870 ₪, והחזר הוצאות דלק בסך 300 ₪.

3.מטעמם של הנתבעים הוגשו כתבי הגנה במסגרתם עתרו השניים לדחיית התביעה נגדם במלואה.

על ידי הנתבע מס' 1 נטען, בכתב ההגנה האמור, כי בעקבות אירוע השריפה נשלחה על ידי הנתבע מס' 1 לסוכני הנסיעות השונים ובתוכם הנתבעת מס' 2, הודעה מתאימה המיידעת אותם בדבר סגירת הבריכה. בנוסף, נטען על ידי הנתבע מס' 1, הנתבע מס' 1 עשה כל הדרוש על מנת להעמיד לרשות אורחי המלון סידור חלופי של בריכה קרובה, ואף אירגן הסעות מבית המלון אל הבריכה החלופית. בנוסף, טען הנתבע מס' 1, כי התביעה שהגישו התובעים נגדו הינה התביעה היחידה שהוגשה כנגד בית המלון בגין הנסיבות המתוארות על ידי התובעים בכתב תביעתם, וכי אף אורח נוסף לא הגיש כנגד הנתבע מס' 1 תביעה כספים כלשהי.

4.הנתבעת מס' 2 בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טענה כי הנתבע מס' 1 מעולם לא יידע אותה אודות סגירת הבריכה וכי ככל שהיתה נשלחת אליה הודעה על כך, היא הייתה פועלת כנדרש על מנת ליידע את התובעים אודות העניין. בנסיבות אלו, עתרה הנתבעת מס' 2 לדחיית התביעה נגדה במלואה.

5.בדיון שנערך לפני היום שמעתי את עדויותיהם של שלושת התובעים.

כמו כן, שמעתי את עדויותיהם של נציגי הנתבעים.

לאחר שעשיתי כן, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת מס' 1, באופן חלקי בלבד, וכי דינה להידחות כנגד הנתבעת מס' 2. על פי מצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, הנימוקים לפסק הדין יובאו להלן באופן תמציתי.