ת"ק 5791-06-15 קיין נ' נטגוו שיווק בע"מ ואח'

לפניי תביעה על סך של 24,818 ש"ח שעילתה אכיפת הסכם לתשלום בגין עבודת תרגום שביצע התובע עבור הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), ופיצוי בגין איחור בתשלום.

1.התובע עוסק בעבודות עריכה ותרגום, ובכלל זה ביצע בעבר עבודות עבור הנתבעת, שהנתבע 2 (להלן – "הנתבע") הוא מנהלה הכללי. באפריל 2014 פנה הנתבע אל התובע בהצעה לבצע עבודת תרגום גדולה לכמה שפות. ביום 8.4.2014 התקיימה פגישה בין השניים, והשתתף בה אדם נוסף בשם ג'ורג' טייב. בעקבות הפגישה שלח התובע (ביום 10.4.2014) לנתבע הצעת מחיר לביצוע העבודה (נספח 2 לכתב התביעה), וביום 11.4.2014 אישר הנתבע את ההצעה (נספח 3 לכתב התביעה). התקשורת נעשתה בדואר אלקטרוני כשנתבע מזוהה בתחתית ההודעות כמנכ"ל הנתבעת. לאחר מכן החל התובע לעבוד על התרגום. ביום 29.7.2014 סיים התובע את העבודה והעביר אליו את אחרון הקבצים. ביום 3.8.2014 הוציא התובע חשבונית מס על סך של 61,559 ש"ח לנתבעת. אף על פי שהוסכם כי התשלום יבוצע עד ליום 15.8.2015, הנתבעת לא שילמה אותו. ביום 20.8.2014 שולם סך של 25,000 ש"ח על חשבון החוב; ביום 14.11.2014 – לאחר משלוח מכתב התראה של עורך דין מטעם התובע – התקבל סך נוסף של 9,355 ש"ח; ביום 9.2.2015 התקבל סכום נוסף של 6,451 ש"ח. לאורך התקופה התחייב הנתבע לשלם את הכסף, אך לא עמד בהתחייבויותיו. בסופו של דבר הגיש התובע תביעה ליתרת החוב בסך של 20,753 ש"ח. כמו כן עותר התובע לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 300 ש"ח, ולפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 3,000 ש"ח ובגין הלוואה שנטל.

2.הנתבעים אינם כופרים בחוב, אלא בחבותם לשלם אותו. לטענתם, העבודה בוצעה עבור חברה אחרת – ניו סלושן גלובל בע"מ (להלן – "ניו סלושן") – ועל התובע לדרוש את התשלום ממנה. כמו כן נטען להיעדר יריבות אישית עם הנתבע, שכן אף אם תתקבל טענת התובע , הרי שיש לחייב את הנתבעת ולא את מנהלה באופן אישי. במהלך הדיון הסכים התובע לכך שאין עילה אישית נגד הנתבע, ועל כן התביעה נגדו נדחית בזאת.

3.יש לבחון אפוא עם מי התקשר התובע – עם הנתבעת או עם ניו סלושן. אומר מיד כי חומר הראיות שהוצג מלמד שהתובע התקשר עם הנתבעת, באמצעות מנהלה הנתבע. אין חולק שהתקשורת כולה בנוגע פרויקט בוצעה מול הנתבע. הוא זה שפנה אל התובע על רקע היכרות קודמת ועבודות אחרים שביצע התובע עבור הנתבעת. לא הוצגה תכתובת או תיעוד אחר של מעורבותו של מר טייב – מי שלפי הנטען היה קשור לניו סלושן – בעסקה, או של התחייבות כלשהי של ניו סלושן כלפי התובע. התובע הוציא חשבונית מס לנתבעת, וכן הנפיק לה קבלות בגין סכומים ששולמו על החשבון (מוצג ת/1), ובשום שלב לא ביקשה ניו סולושן שהחשבונית או הקבלות יוצאו על שמה. כמו כן ציין התובע במייל ששלח לנתבע סמוך לאחר ההתקשרות (ביום 13.4.2014): "looking forward to getting back to some new projects with Netgow". הנתבע לא העמיד את התובע על טעותו.

4.הנתבע סמך את טענתו שלפיה התובע התקשר עם ניו סולושן על כך שהפגישה הראשונה שבה דוברו תנאי העסקה התקיימה במשרדיה של ניו סולושן, והשתתף בה ג'ורג' טייב, אשר היה גם מכותב למיילים בנושא ההתקשרות. התובע העיד כי מר טייב כמעט לא דיבר בפגישה; כי לכל אורך הדרך התקשורת נעשתה עם הנתבע; וכי טענת הנתבעים בנושא זה הועלתה לראשונה לאחר שהושלמה העבודה, כשבאה העת לשלם. בכלל זה הצביע התובע על כך שהנתבעים ביקשו לשלם באמצעות חברות שאינן מוכרות לו אך הוא סירב לכך.

5.אכן, טענת הנתבעים שלפיה ההתקשרות לא הייתה עם הנתבעת אינה נתמכת בראיות כלשהן. התובע הציג תכתובת ענפה שנוהלה כולה מול הנתבע, החתום כמנכ"ל הנתבעת. לא הוצגו ראיות לכך שהתובע ידע או צריך היה לדעת שהוא מתקשר עם חברה אחרת. הנתבעים לא הביאו לעדות את מר טייב או בעל תפקיד אחר בניו סולושן שיתמוך בטענתם שהעבודה נעשתה עבורה, ולכן ההתקשרות הייתה עמה, ואף לא הציגו כל מסמך המתייחס ליחסים בין הנתבעת לניו סולושן התומך בטענה היא פעלה מול התובע בשם ניו סולושן. כאן המקום להוסיף כי תדפיס שהציג התובע (ת/2) מעלה כי הנתבע מחזיק במניות בניו סולושן. הנתבע טוען שהיה בעל מניות בעבר וכיום כבר לא, אך לא הרים את הנטל לסתור את מרשם בעלי המניות שהוא ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו. אני קובע אפוא שהתובע התקשר עם הנתבעת בהסכם, ועל כן היא זו שחבה בחוב.

6.למעלה מן הצורך יצוין כי אף בהנחה – לצורך הדיון – שהנתבעת אכן פעלה בשם ניו סולושן, הרי שהתובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על כך, ובנסיבות אלו מדובר לכל היותר בשליחות נסתרת המחייבת את השולח ואת השלוח ביחד ולחוד (סעיף 7 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965).

7.טרם חתימה יוער כי הנתבע הציג לעיון בית המשפט הודעה לצד שלישי שהוגשה במועד הגשת כתב ההגנה (7.12.2015), החתומה בחותמת "נתקבל" של מזכירות בית המשפט. לא מצאתי הודעה זו בתיק, ייתכן שעקב תקלה, אולם לנוכח המועד שבה הוגשה (שבוע לפני הדיון) ממילא לא היה מקום לדחות את הדיון ולדון בה. על כן טענות הנתבעת בהודעה לצד שלישי שמורות לה, והיא נמחקת.

8.משלא הועלו טענות בדבר טיבה של העבודה, יש לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את יתרת החוב בסך של 20,753 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (2.6.2015) ועד מועד פסק הדין. לא ראיתי לפסוק שכר טרחת עורך דין משום שמדובר בתביעה קטנה, ואף לא פיצוי בגין נזק לא ממוני הנפסק במחלוקות מסחריות במשורה. הסכום שיש לפסוק כפיצוי בגין ההלוואה לא פורט בכתב התביעה ולא הוכח. עם זאת, מששוכנעתי שלא היה טעם של ממש להימנע מתשלום ומדובר בניסיון לחמוק ממנו שלא כדין, ולנוכח הטרחה שנגרמה לתובע וההבטחות החוזרות ונשנות של הנתבעת לעמוד בתשלום אשר הופרו פעם אחר פעם, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית בהיעדר עילה.