שטיין נ' פורצלנו - יבוא ושיווק שיש ופורצלן בע"מ

ביום 6.12.15 רכש התובע מהנתבעת 2, חברה ליבוא ושיווק של שיש ופורצלן, 55.44 מ"ר אריחי קרמיקה לחיפוי קיר בעלות כוללת של 7,359 ₪. 

1. בכתב התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) ומנהלה (הנתבע 1) טען התובע, כי הסחורה "נמשכה" על ידו מחנות הנתבעת ביום 23.2.16, וכי 6 ימים לאחר מכן, ביום 29.2.16, פנה אל הנתבעת וביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את הסחורה, אולם נתקל בסירוב, בניגוד לחובה המוטלת על הנתבעת מכח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

2. את סכום תביעתו העמיד התובע על סך של 5,281 ₪ כדלקמן: אריחי קרמיקה בסך של 3,841 ₪ (שווים של 28.8 מ"ר), שהוא מבקש להחזיר כיום, הוצאות תמלול הקלטות בסך של 538 ₪, עגמת נפש בסך של 850 ₪ (בגין הצורך בהזזת הסחורה ממקום למקום בביתו והשמירה עליה פן תיפגע) והחזר אגרת בית משפט בסך של 52 ₪.

3. בכתב ההגנה שהוגש על ידם, טענו הנתבעים, בין השאר, שתי טענות סף;

   האחת, כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 1 על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות. לטענתם על אף היותו של הנתבע 1 מנכ"ל ובעלים של הנתבעת 2 אין לתובע עילה ישירה נגדו וכזו גם לא נזכרת בכתב התביעה. לפי טענת הסף השניה, בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה וזאת בשל "תניית שיפוט ייחודית" המופיעה על גבי ההזמנה אותה ביצע התובע. בהקשר זה הפנו הנתבעים לסעיף 18 לתנאי ההזמנה, שלטענתם "אישר התובע ובאמצעותה התקשר התובע עם הנתבעת" לפיו "לבית דין רבני או בורר תורני יחיד סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל הנובע מההזמנה המהווה הסכם לכל דבר ועניין".

4. טענת הסף השניה נידונה תחילה בנפרד, כבקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מחמת קיומה של "תנית" בוררות. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 20.12.16.

5. לגופם של דברים טענו הנתבעים מספר טענות: כי בעת ביצוע ההזמנה הובהר לתובע כי אריחי הקרמיקה מיובאים מחו"ל במיוחד עבורו, כי התובע השתהה כשבועיים ימים מאז שהודיעו לו כי הזמנתו הגיעה (10.2.16) ועד שהחליט לקחת את הסחורה וכי ביום 29.2.16 ביקש התובע לבטל חלק מהעסקה ולהחזיר רק חלק מהאריחים שקיבל, ככל הנראה חלק שהתייתר לאחר שהתובע סיים את עבודות השיפוץ בביתו. עוד טענו הנתבעים, כי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 קובעות בין השאר, כי ביטול עסקה יכול שיעשה כאשר הטובין ארוז באריזתו המקורית ולא נפתח על ידו ובעניננו, על פי דברי התובע עצמו האריזות נפגמו, שכן התובע השתמש בחלק מהאריחים.

   הנתבעים הוסיפו וטענו, כי לאורך כל הדרך עשו נסיון לבוא לקראת התובע ולהציע לו פתרונות שונים לפנים משורת הדין ועל מנת שיוותר לקוח מרוצה, לרבות מתן זיכוי כספי לרכישה נוספת אצל הנתבעת, אולם התובע עמד על החזר כספי מלא.

6. התובע השיב לטענות הנתבעים עוד בכתב התביעה וגם במסמך תגובה שהגיש לכתב ההגנה. לגרסתו, נאמר לו שהאריחים מיובאים מחו"ל אולם לא צוין באף מסמך כי מדובר בהזמנה אישית מיוחדת המיועדת רק לו או שמדובר ביצור מיוחד עבורו, והדבר גם אינו בא לידי ביטוי במחיר ששילם. לטענת התובע, ההזמנה בוצעה בהתאם לדוגמא שהיתה בחנות ולא נמסרו על ידו כל דרישות מיוחדות בענין. עוד טען התובע, כי הוא זכאי לבטל את העסקה בתוך 14 יום מיום שסופקה, ללא קשר לשאלה מתי היא הגיעה לחנות. התובע מודה כי תחילה ביקש להחזיר חלק מהסחורה אולם לטענתו הנתבעים סירבו גם להצעתו להחזיר להם את הסחורה במלואה, כאשר כל אריזותיה המקוריות סגורות ותקינות.

   עוד הבהיר התובע כי לאחר שעבר זמן מתאריך המכתב ששלח לנתבעים ולאחר שנתקל בסירוב לקבל את הסחורה חזרה לא במלואה ולא בחלקה לא נותרה לו ברירה אלא להשתמש בחלק ממנה וזאת נוכח העובדה שמועד כניסתו לבית היה קרוב והוא היה חייב לסיים את העבודות.

7. יצוין, כי את טענותיו בכתבי הטענות שהגיש, ליווה התובע בקטעי תמלול הקלטות של הנתבעים שביצע. אלו אכן משקפים את הנטען על ידי התובע והנתבעים גם לא הכחישו את הדברים.