ת"ק 5788-08-16 שטיין נ' פורצלנו - יבוא ושיווק שיש ופורצלן בע"מ

עניינה של החלטה זו בשאלה האם יש מקום לעכב את ההליכים בתביעה זו, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, נוכח טענת הנתבעים בדבר קיומה של "תניית בוררות".

ב-6.12.15 רכש התובע מהנתבעת 2, חברה ליבוא ושיווק של שיש ופורצלן, אריחי קרמיקה לחיפוי קיר. בכתב התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת 2 ומנהלה (הנתבע 1) טען התובע, כי 6 ימים לאחר ש"משך" את הסחורה מחנות הנתבעת, פנה אל הנתבעת וביקש לבטל את העסקה ולהחזיר את הסחורה, אולם נתקל בסירוב, בניגוד לחובה המוטלת על הנתבעת מכח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

בכתב ההגנה שהוגש על ידם, טענו הנתבעים, בין השאר, טענת סף, לפיה בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה וזאת בשל "תניית שיפוט ייחודית" המופיעה על גבי ההזמנה אותה ביצע התובע. בהקשר זה הפנו הנתבעים לסעיף 18 לתנאי ההזמנה, שלטענתם "אישר התובע ובאמצעותה התקשר התובע עם הנתבעת" לפיו "לבית דין רבני או בורר תורני יחיד סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל הנובע מההזמנה המהווה הסכם לכל דבר ועניין".

בתגובתו לכתב ההגנה טען התובע, ביחס לטענת סף זו, כי "נמסר לו מהמועצה לצרכנות" שתניית השיפוט הייחודית שהתנו הנתבעים בחוזה המכירה "הינה עבירה על החוק". עוד טען התובע כי העסק הנתבע הינו חברה בע"מ הכפופה לחוקי המדינה ותקנותיה וכי "אין שום סמכות לבית דין תורני לדון נגד או בשונה מחוקי הגנת הצרכן" ולמנוע מצרכן לפעול בדרך שהוא זכאי לה על פי חוק. התובע הוסיף וטען, כי בשיחה שניהל עם הנתבע 1 בה אמר לו "נלך לבית משפט, ברור" השיב לו זה "אין בעיה, נלך לבית משפט, אין שום בעיה". מחילופי דברים אלה מבקש התובע ללמוד על התנערות הנתבעים מהתניה שבתנאי ההזמנה, או בלשונו של התובע "משתמע מכך שבעל החנות בכבודו ובעצמו אינו ממלא אחר התנייתו בענין בית הדין התורני ומפנה מיוזמתו! את התובע... לבית המשפט...".

בדיון שהתקיים, חזרו הנתבעים על רצונם להתדיין בפני בית הדין התורני. לגבי הטענה כי הסכימו להתדיין בבית המשפט טענו הנתבעים כי מדובר ב"שיחה בין אנשים". הנתבע 1 הסביר כי "כשאמרתי שניפגש בבית המשפט לא היתה כוונה שאני מוותר על סעיף הבוררות".

התובע מצידו חזר על חששו כי בית הדין התורני לא ידון בתביעה בהתאם לחוקי הגנת הצרכן. עוד הוסיף וטען התובע, כי חתם רק על ההזמנה עצמה ולא על צידה השני בו מפורטים תנאי המכירה הכלליים, וביניהם תניית הבוררות האמורה. בלשונו: "ראיתי מה אני מזמין, חתמתי על ההזמנה ותו לא. במידה והיתה התניה והייתי חותם עליו אז זה סיפור אחר. לא עיינתי בכל הסעיפים. חלק מהסעיפים ראיתי רק שיש כל מיני תניות אבל לא חתמתי על זה".

בהקשר זה טענו הנתבעים כי התובע הוא אדם מאד יסודי וכי הוא עבר על כל ההזמנה וקרא מילה במילה גם את צידה השני במשך כמה דקות.

מכל מקום, מאחר שהעתק ההזמנה שצורף לכתב ההגנה ושנסרק לנט המשפט לא היה קריא התבקשו הנתבעים להמציא לבית המשפט העתק קריא של ההזמנה על שני צידיה וכך הם עשו (נ/1).

סעיף 18 לתנאי המכירה הכלליים בצידו המודפסים בצידה השני של ההזמנה קובע:

"לבית דין תורני או בורר תורני יחיד, שייקבע ע"י פורצלנו, הסמכות השיפוטית הבלעדית בכל הנובע מהזמנה ומהסכם זה".