גלייזר נ' ליבשיץ ואח'

לפני תביעה בסך 10,530 ₪, דמי תיווך בשיעור 2%+מע"מ בגין עסקת רכישת דירה בערד, בשווי של 450,000 ₪. 

1. טענות התובעת:

2. התובעת טוענת כי קבלה לטיפולה, בבלעדיות, מכירת דירה ברחוב אתרוג בערד. בתאריך 14.6.16 התקשרו הנתבעים למשרדה, היות וראו את השלט שתלתה מחוץ לדירה, ובקשו כי התובעת תגיע על מנת להראות להם אותה.

3. התובעת אמנם בקשה בתחילה כי הנתבעים יגיעו למשרדה אולם היות והנתבעים מסרו כי אין להם רכב, סוכם כי המפגש יתקיים בדירה.

4. מי שבפועל הראה לנתבעים את הדירה היה "יפים, עובד המשרד", שהוא למעשה בעלה של התובעת ואינו מתווך מורשה. היות ויפים הגיע למפגש שלא ישירות מהמשרד, לא היה מצוייד בטפסים ולא החתים את הנתבעים על הזמנה לקבלת שירותי תיווך.

5. בתאריך 15.7.16 (לאחר חודש) התקשרו הנתבעים ליפים שנית ובקשו לראות את הדירה פעם נוספת. באותו מפגש הביעו הנתבעים את רצונם לרכוש את הדירה ויפים בקש כי יגשו יחד אל עורך דין שיכין זכרון דברים.

6. בתאריך 15.8.16 (לאחר עוד חודש) חתמו הקונים/הנתבעים על זכרון הדברים, אשר בסעיף 8 בו מתחייבים הצדדים לשלם דמי תיווך בשיעור 2%+מע"מ.

7. התובעת לא חששה מהעובדה שהנתבעים לא חתמו על טופס להזמנת שירותי תיווך היות והדירה נמכרה בבלעדיות על ידה, המוכרים מתגוררים בחו"ל והנתבעים לא ידעו כיצד ליצור עמם קשר שלא דרך משרד התובעת.

8. טרם החתימה על זכרון הדברים סוכם בין הצדדים, בעל פה, כי הנתבעים ישלמו דמי תיווך.

9. בתאריך 21.8.16 נחתם ההסכם ואז – כשפנתה התובעת לבקש דמי תיווך, סרבו הנתבעים לשלם.