ת"ק 57748-02-15

מונחת לפני תביעה לפיצויים בגין הפרת זכרון דברים להשכרת דירה ביבנה.

לטענת התובע הוא נענה למודעה בעיתון שהציעה דירה להשכרה, נפגש עם הנתבע שהוא הבעלים [ביחד עם אשתו] של דירת מגורים. הנתבע הראה לו את הדירה סיכם עמו את עיקרי השכירות, דרש דמי "רצינות" בסך של 1,000 ₪. עוד סוכם כי הסכם השכירות שיחתם, יבדק תחילה בידי בנו של הנתבע שהוא עו"ד העובד בפרקליטות המדינה. לטענת התובע הוא הכין זכרון דברים ובא עם זכרון דברים זה לביתו של הנתבע ביחד עם סך של 1,000 ₪ ששילם לנתבע וזה קיבל אותו וחתם על זכרון הדברים. עוד לטענתו, מאוחר יותר אמר לו הנתבע כי איננו יכול להשכיר לו את הדירה שכן בתו המתגוררת בצפון הארץ עומדת לחזור ולהתגורר בדירה, אולם בדיעבד הוברר כי הדירה הושכרה לאחרים. התובע מבקש לחייב את הנתבע בסך של 25,000 ₪ הכוללים פיצויים קבועים ומוסכמים בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וכן פיצויים בגין שכר טרחת עו"ד שערך את זכרון הדברים ועוגמת נפש.

הנתבע מאשר כי חתם על זכרון הדברים אולם טוען כי התובע הטעה אותו לגבי מקום מגוריו הנוכחי ונתן לו שם של אדם אחר שהשכיר לתובע בזמנו דירת מגורים, והעלים את שמו של בעל הבית הנוכחי של דירתו. עוד טען כי שני בעלי הבית הקודמים הזהירו אותו מפני השכרת הדירה לתובע שהוא "בעייתי". הנתבע טען כי הסכם מחייב יכול היה להחתם רק אחרי שבנו שהוא עו"ד יאשר את נוסחו. לטענתו הנתבע החתים אותו במרמה על זכרון הדברים כשאמר לו שמסמך זה הינו רק קבלה על הסך של 1,000 ₪ שקיבל ממנו והוא גם מעולם לא היה מתחייב להשכרה של 12 שנים. לדבריו הוא גם החזיר את הסך של -.1,000 ₪ לתובע, זה לקח ממנו סכום זה ואף חתם כי קיבל אותו בחזרה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים ועדיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות ואלה נימוקי:

1. התרשמתי כי התובע אדם ממולח יודע עט, ספר וחוק בעוד שהתרשמתי כי הנתבע איש קשיש, תם, שאינו מבין בעניני חוק דבר וחצי דבר, אשר מתפרנס למחייתו מהשכרת הדירה נשוא תיק זה וכי סמך בענין ההשכרתה על בנו המשפטן.

2. התובע עצמו מעיד כי הנתבע אמר לו כי חוזה מחייב יחתם רק אחרי שבנו שהוא עו"ד יעבור עליו ויאשר את נוסחו או כלשונו: "הוא אמר שבנו עובד בפרקליטות ואם ישנם סעיפים בחוזה שצריך לשנות, הוא ישנה". [ע' 3 שורות 13,14 לפרוטוקול]. נשאלת השאלה הרטורית מדוע התובע החתים את הנתבע על זכרון דברים דרקוני ללא הסכמת הבן? התשובה ברורה ובענין זה ד"ל!

3. התובע בא לביתו של הנתבע להחתימו על "זכרון דברים" כאשר זכרון דברים זה הוא למעשה חוזה שכירות מושלם הכולל בחובו גם סעיפים דרקוניים, שאינם הגיוניים בלשון המעטה, כמו השכרה ל – 12 שנים בדמי שכירות קבועים מראש לכל התקופה, וכן פיצויים "מוסכמים" בסך 20,000 ₪. אמנם מופיע בו סעיף הקובע כי יחתם הסכם במקום זכרון הדברים, אך למעשה מה צורך יש בהסכם נוסף על זכרון הדברים?

4. התובע לא ניהל את המו"מ לחתימת זכרון הדברים בתום לב. הוא ידע מראש והיטב כי הנתבע איננו רוצה לחתום על הסכם מחייב בלי בדיקה של הסכם מחייב בידי בנו שהוא עו"ד. עוד הכניס בזכרון הדברים תקופות שכירות שאינן הגיוניות [6 + 6 שנים] בדמי שכירות קבועים, ללא יכולת שינוי לתקופה ארוכה כזו, וכן קבע גם סכום פיצויים "מוסכמים" מופרז. בהערת אגב יצויין כי שכירות לתקופה של 12 שנים מהווה למעשה עסקת מקרקעין של חכירה לדורות המחייבת הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין ותשלומי מס שבח ורכישה. ברור כי לא לכך כיוון המשורר, דהיינו לא לכך היתה כוונת הצדדים וודאי כוונת הנתבע כאשר חתם על זכרון הדברים.

5. התובע הטעה את התובע באשר לשמו של בעל הבית בעת המו"מ ותרץ זאת בבית המשפט כי אותו מר חזות היה בעלים של דירה אחרת בעבר, הכל מתוך כוונה להסתיר מהנתבע את שמו של בעל הבית הנוכחי, ממנו רצה הנתבע ללמוד על טיבו והתנהגותו של התובע. הדבר לא צלח בידיו שכן הנתבע מכיר הן את אותו מר חזות והן את הבעלים האחרון של דירת המגורים מר אביטן.