ת"ק 57604-02-16 אבידור ואח' נ' מרום ואח'

לפניי תביעה מתוקנת על סך של 15,000 ₪, בה נתבעים מטעם חמישה תובעים, חברים, שבחרו להגיש תביעתם זו יחדיו, כקבוצת תובעים, לפיצויים על פי הוראת שני חוקים שונים: פיצויים לדוגמה – על פי הוראת ס' 30א(י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"), ופיצויים - על פי הוראת סעיפים 2(א)(6), 2(א)(7) ו-31 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

פיצויים לדוגמה (פיצויים שאינם תלויים בנזק) על פי הוראת חוק התקשורת, נתבעים בכתב התביעה המתוקן בגין 10 דברי פרסומת בסה"כ, ששוגרו אל מי מהתובעים, בשתי פעימות. על פי הנטען שיגרו הנתבעים באמצעות מתקן בזק הודעות אס-אם-אס (להלן: "מסרון/נים"), במועדים כדלקמן: ביום 22.2.16 – שוגרה הודעה זהה בתוכנה (בענין חופשת ספרינג-ברייק באפריל 2016 לסטודנטים במלון הרודס ) – אל כל אחד מחמשת הטלפונים הסלולריים של חמשת התובעים (להלן: "ההודעה הראשונה"). ולאחר שהומצא כתב התביעה המקורי לנתבע 1 [ביום 3.4.16], על פי כתב תביעה מתוקן שהוגש [ביום 26.6.16] – שוגרה הודעה אחרת (זהה בתוכנה - בענין נופש פאנג'ויה לסטודנטים), ב-19.4.16 – לתובעים 1, 3 ו-4; וכן שוגרה הודעה דומה נוספת (זהה בתוכנה – גם היא בענין נופש פאנג'ויה ביוני 2016 לסטודנטים), ב-2.5.16 – לתובעים 1 ו-4 (חמש ההודעות האחרונות, להלן: "ההודעה השנייה"). כל אלו שוגרו - על פי הנטען, בלא שניתנה הסכמת מי מהתובעים לקבלת דבר פרסומת, בניגוד להוראת סעיף 30א לחוק התקשורת.

לשון אחר; אף שכל אחד מחמשת התובעים קיבל, כאמור, מספר דברי פרסומת שונה בענייננו, ובעצם תביעתו במהותה - אישית ונפרדת, מצאו התובעים להגיש תביעתם במאוחד. התובע 1 סיכם בתום עדותו, והודיע: "אנחנו תובעים על כל עשר ההודעות שנשלחו בסך הכל. כל אחד תובע את תביעתו, אבל בסופו של דבר נשלחו אלי שלוש הודעות. הגשנו את התביעה ביחד כדי לא להגיש חמש תביעות שונות לבית המשפט על אותן הודעות." [ש' 31-32 בעמ' 6 ו-ש' 1 בעמ' 7 לפרו'].

כאמור, בכתב התביעה המתוקן שהוגש מטעם התובעים, נטענת עילה נוספת – הטעיה מהותית לפי הוראת ס' 2(א)(6) ו-2(א)(7) לחוק הגנת הצרכן. התובעים טוענים כי כצרכנים שמנהלים בירור לגבי חופשה על פי דבר הפרסומת המפרסם ספרינג ברייק - חופשה לסטודנטים במלון הרודס, הוטעו במכוון על ידי הנתבעים לחשוב, שבמותג "ספרינג-ברייק" אין הכוונה למוצר שנקרא "פאנג'ויה"; כשבעצם, מתברר, לטענתם, שמאחורי השם הזה מסתתר אותו גוף שמשווק את "פאנג'ויה" – הם הנתבעים בתביעה המתוקנת; וזאת - לטענתם נודע להם רק מהאמור בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 לכתב התביעה המקורי (להלן: "כתב ההגנה הראשון"). בכתב התביעה המתוקן נטען, כי הטעיה מהותית זו גרמה לתובעים ל"נזק כלכלי", לנזק בניהול התביעה, בשל הצורך לתקן את תביעתם ולהגישה מחדש, ולעוגמת נפש.

הסוגיות המרכזיות שבמחלוקת הן: 

א. האם הורם הנטל הראייתי שנדרש מהנתבעים כ"מפרסם", בנסיבות ענייננו, לצורך הוכחת טענתה כי כל אחד מהתובעים, "הנמען" של "דבר הפרסומת", כהגדרתו בחוק, נתן "הסכמתו המפורשת מראש" לקבל מהמפרסם דבר פרסומת, כאמור בהוראת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת? או – לחילופין - כי כל תובע הודע - טרם שיגור ההודעה הראשונה - כי הפרטים שמסר למפרסם במהלך רכישת שירות הנופש פאנג'ויה, ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעם מפיקיה, כפי הוראת סעיף 30א(ג)(1) לחוק?

ב. בענין תום הלב, שכפי שיפורט להלן, נדרש מהתובעים במיצוי זכותם על פי הדין - מה משמעות העובדה, ששלושה ימים טרם מועד הגשת התביעה, הגיעו התובעים מיוזמתם לפייסבוק שפורסם בהודעה והתכתבו עם מי שמאחוריה, ולא מצאו לבקש/לדרוש להסיר את פרטיהם מרשימת הדיוור של המפרסם? זאת - לאחר שידעו כי כשל ניסיונם לשלוח תשובה באמצעות מסרון חוזר – מתוך המסרון שקיבלו; מסרון חוזר, המורה למפרסם "הסר" (להסיר את פרטיהם)?

ג. ובהתאם - האם ניתן בנסיבות ענייננו, לסתור את החזקה שמקים החוק, שמקום בו נתקבל דבר פרסומת אצל הנמען הפרטי, נעשה הדבר "ביודעין" מצד המפרסם?

ד. מה השפעתן של התשובות לשאלות אלה - על הזכות שנטען כי קמה לתובעים בענייננו לתבוע "פיצויים לדוגמה" ["פיצויים שאינם תלויים בנזק"]? ומה ראוי לפסוק בענייננו?

ה. האם אכן הוכח בענייננו קיומה של "הטעיה מהותית" כהגדרתה בהוראת ס' 2(א)(6) ו-2(א)(7) לחוק הגנת הצרכן? והאם הוכח נזק שנגרם בגינה כדרישת ס' 31 לחוק הגנת הצרכן?

השתלשלות האירועים והעובדות בענייננו

1. תחילתה של הפרשה היא בעצם בשנים 2014 ו-2015, בהן היו התובעים סטודנטים, שאין חולק שבילו ב"פאנג'ויה", במרביתם - פעמיים. "פאנג'ויה" הוא כינוי מותג לנופשים לסטודנטים המתקיימים באופן מאורגן פעמיים בשנה קלנדרית (בחודשים אפריל-יוני), כשכל אחד מהאירועים האלה מתמשך כ-3 ימים בעיר אילת, וכולל 3 מסיבות בריכה ו-2 מסיבות בערבים. האירועים מתקיימים בשיתוף אגודת הסטודנטים באוניברסיטאות השונות בארץ.

2. את האירועים הללו מפיקות בשיתוף שתי חברות, הנתבעת 2 (עתידים) והנתבעת 3 (פלס). הנתבעת 2 היא חברה פרטית, אשר מפיקה את האירוע, בניהולו של הנתבע 1 (שגם מחזיק במניות החברה), שמתאם את הפעולות בשיתוף הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא החברה הכלכלית של המסלול האקדמאי המכללה למינהל (ראשון לציון), המתמחה בהפקת אירועים שונים לסטודנטים.

3. לפי הנטען בכתב ההגנה ומעיון ב"תקנון נופשי פאנג'ויה 2015" (סעיפים 1.4, 1.6, 4.2, 4.3, 4.4, 5.2 ו-5.3, וגם בתקנון הזהה מ-2014 – שניהם צורפו כנספח 2 לכתבי ההגנה שהוגשו בנדון; להלן: "התקנון"), מדובר בהפקה המיועדת לסטודנטים בלבד, בשיתוף של אגודות הסטודנטים של המוסדות השונים להשכלה גבוהה המאושרים על ידי המל"ג "אשר נמצא בהסכם שת"פ חתום ובתוקף עם חברת ההפקה" (ההדגשה הוספה), במחירים מסובסדים, המציעה לסטודנט חבילה של מלון, מסיבות, הופעות אומנים, פעילויות חברתיות מגוונות והסעות בעיר אילת.