זגורי נ' ליאב קייטרינג בע"מ ואח'

זוהי תביעתה של אם הכלה כנגד חברת ההסעדה ובעליה, אשר ביצעו, בין השאר, את ההסעדה בערב החתונה.

כתב התביעה וכתב התשובה

התובעת הגישה תביעה זו בשמו של בעלה, גבי זגורי, אשר ייפה את כוחה לפעול בשמו. מר זגורי התקשר בחוזה להזמנת הסעדה לאירוע מאת הנתבעת 1, המפעילה אתר שנקרא "חוות דרך-ארץ". בחוזה אשר נחתם ביום 13/07/15 התחייבה הנתבעת 1 להפיק את אירוע החתונה על-פי מפרט. בסעיף הרלוונטי התחייבה הנתבעת 1 לספק כיבוד וארוחת ערב על-פי התפריט שנקבע בין הצדדים במסמך אחר. התפריט אשר צורף הינו רשימה (שאינה חתומה) מיום 15/09/15. זהו תפריט בשרי, הכולל פרטים שונים ומגוונים, ובעניין המנות העיקריות מצוין כי אחת מארבעתן היא "עמדת גריל – אסאדו". המדובר בפרט אחד מתוך כמה עשרות פריטים.

כתב התביעה הפנה למכתב מיום 09/11/15, ובו נטען כי היו מספר ליקויים באירוח, והם: לא היו מלצרים שנשאו את מגשי המנות המכונות "מסתובבים"; לא היה בשר בכמות מספקת בשלוש העמדות; דג הסלמון היה יבש ולא ראוי לאכילה; גם לאחר שהוצא בשר נוסף, היה זה בשעה 22:00, והבשר היה קשה וחרוך, שלא היה ראוי לאכילה; ובמקום 2 בקבוקי יין בכול שולחן הוגש בקבוק יין אחד.

התובעת טענה כי המחדלים האלה הפכו את האירוע לקטסטרופה, ולפי הנכתב, אירוע שכולו שמחה והנאה הפך לאירוע מביש ומטלטל, ועד ליום כתיבת המכתב לא התאוששו הורי הכלה מהחוויה הטראומטית.

בכתב התשובה חזרה התובעת על טיעוניה כי הבשר נגמר אחרי דקות מעטות, ולא אחרי חצי שעה, טענה כי האורחים לא לקו בזללנות יתרה, וכי ניהול האירוע היה קמצני ולא מקצועי. לכתב התשובה צורפו מספר מכתבים ותצהיר אחד של אורחים, אשר לדבריהם ספגו אכזבה רבה מהיעדר הבשר או מטעמו של הבשר.

כתב ההגנה

בכתב ההגנה תיאר הנתבע 2 כיצד מעריכים את צריכת המזון באירוע שבו ישנה הגשה עצמית, וזאת בעקבות שנים רבות של ניסיון וקיום אירועים מרובים. לדבריו, הארוחה כוללת 34 מנות שונות, אשר מתוכן שתיים (הסלמון והבשר) היו נושא התביעה. בערב האירוע, כאשר נפתחו המזנונים, נפתחו גם שלושת תחנות האסאדו, שהגישו את הבשר, אורחים העמיסו כמויות בשר גדולות והניחו אותן במרכז השולחנות, ולאחר פרק זמן של כחצי שעה אכן אזל הבשר, אך נשארו פרגיות וסלמון בכמות גדולה מאוד, וכן צלחות מלאות בבשר קר שנותרו למעצבה על השולחנות. כאשר עלתה הדרישה לאותה מנה ספציפית, הורה הנתבע 2 לאנשיו שהיו במקום להוציא מן המקררים את הבשר אשר היה מיועד לאירוע המחרת, לחממו ולהוציא לגרילים בשטח, ולאחר כ-25 דקות יצא הבשר.

שני הצדדים התייחסו בכתבי טענותיהם להצעת פשרה שהציע הנתבע 2, אך בית-המשפט מדגיש כי הצעות פשרה בגדר משא-ומתן לפשרה אינן בגדר ראיה קבילה, ובוודאי לא בגדר הודיה באחריות או בנזק.

ראיות הצדדים

הצדדים העידו בעצמם והביאו עדים מטעמם. התובעת חזרה על כתבי הטענות.

מר ציון סיון העיד מטעם התובעת שהייתה אוירה לא נעימה, וכי ממש אחרי שהתחילה להגיע המנה העיקרית היה רחש בחצר הפתוחה ונוצר אפקט שממשיך להדהד גם אחרי האירוע עצמו.

הנתבע 2 העיד כי לא היה במקום בזמן האירוע, אך שלט במצב טלפונית ובאמצעות עובדיו. הוא חזר על הדברים אשר כתב בכתב ההגנה, והדגיש כי עשה כול שלאל ידו, לרבות שימוש בבשר שהיה מיועד לאירוע המחרת, על-מנת לספק את צורכי האירוע דנן. עוד מסר, בנוסף למחירונים שהוגשו, כי חומרי הגלם לסלמון הם היקרים ביותר, וגם חומרי הגלם לפרגיות יקרים יותר מהאסאדו.

מטעם הנתבעים העידה מנהלת האירוע, גב' רחלי פרטיג. היא העידה כי מדובר במקרה נדיר, ומסרה כי התייעצה עם הנתבע 2 ברגע שעלתה התלונה. היא אישרה כי היה שלב שבו לא היה בשר בקר מאותה מנה, אבל לאחר מכן הטבחים טיפלו בעניין והביאו בשר ושאר האוכל היה בשפע. משך הזמן שבו לא היה בשר היה, דבריה, כחצי שעה. מן השאלות של התובעת בחקירה הנגדית עלה כי הכמות השנייה של הבשר הגיעה בסביבות השעה 21:30.

עוד העיד מטעם הנתבעים מר ראמי קלאווי, אשר שימש כטבח. הוא העיד כי קיבל את ההוראה מהנתבע 2 להוציא מהמקרר בשר, לשים בעמדה ולחתוך לאורחים. לדבריו, בתנור אפשר לשים 6 חתיכות, כ-3 ק"ג כל אחת, ומשך החימום הוא פחות מחצי שעה.

מר שלמה זיידרמן היה מנהל המקום בזמן האירוע. הוא העיד כי המשפחה התלוננה שנגמר האסאדו, מס' דקות חלפו עד שהנתבע 2 נתן את ההוראה לקחת את האסאדו מהמקרר, וכי התהליך כולו לקח כ-30-20 דקות עד שכמות האסאדו השנייה הוגשה, ודחה את הטענות שנטענו כלפיו בחקירה הנגדית כי משך הזמן היה ארוך יותר וכי המנה השנייה הייתה חרוכה.

מר בני אליאב, בעל חברה המספקת שירותי בר, עובד שנים רבות עם הנתבעים, ישב לאכול עם צוותו בין השעות 21:30 – 22:45, וראה שעדיין היה אוכל בשפע מכול הסוגים, לרבות אסאדו.

בתום העדויות ביקשה התובעת להביא עדי הזמה וכן להגיש את הווידאו של האירוע ואת הקלטת השיחה עם הנתבע 2. על אף שאין הדבר מקובל בתביעות קטנות, נעתר בית-המשפט לבקשה, והעדים נשמעו בישיבה שנקבעה לשם כך.

בישיבה זו העיד מר מרדכי ביטון, שאמר כי התאכזב מהדג, ואז ביקש בשר לשולחן כי לא הספיק, ואמרו שנגמר הבשר, ובשר הגיע רק לאחר מכן, בסמוך לקינוחים.