פריזה נ' פנחס

בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.5.16 (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע, מס' רישוי 28-357-14, נהוג בידי בנו, נועם פריזה (להלן: "רכב התובע") ורכב הנתבע, מס' רישוי 61-244-52 נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבע בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, כמפורט להלן:

א. נזק לרכב (אובדן מוחלט) על פי דו"ח שמאי בסך של - 19,000 ₪;

ב. שכ"ט שמאי בסך של - 1,260 ₪;

ג. השתתפות עצמית בנזק רכב צד ג' חונה שנפגע בתאונה בסך של - 1,500 ₪;

ד. עלות השכרת רכב חלופי בסך כולל של - 5,702 ₪;

ה. עוגמת נפש בסך של - 1,700 ₪;

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע שהינו הבעלים של רכב התובע בו נהג בנו, נועם פריזר, עובר לתאונה ותוצאותיה, ציין בעדותו כדלקמן:

"אני הבעלים של רכב שמספרו 2835714. בתאריך 20.5.16 נהג ברכב בני נועם, והוא נהג ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. נועם הודיע לי שהרכב היה מעורב בתאונה שבה הוא פגע ברכב צד ג' כתוצאה מרשלנותו ונהיגתו הבלתי זהירה של הנתבע הדר פנחס שנהג ברכב שמספרו 6124452. כתוצאה מהתאונה האמורה נגרם לרכב שלי נזק. הנזק של הרכב שלי מסתכם בסך של 19,000 ₪, שילמתי גם השתתפות עצמית בנזק צד ג' שנפגע ע"י הרכב שלי שהיה נהוג ע"י נועם בסך של 1,500 ₪, שילמתי שכ"ט שמאי בסך של 1,260 ₪, השכרתי רכב ועלות השכרת הרכב לחודש ימים היתה 2,500 ₪. אני השכרתי את הרכב למשך כחודשיים ו-10 ימים, זאת בגלל שהרכב שלי הוכרז כאובדן מוחלט, ולקח לי בערך חודשיים כדי להשיג כסף ולקנות רכב אחר. אני מגיש קבלות המעידות על השכרת הרכב. קבלה אחת ששכרתי בהתחלה רכב לכמה ימים הינה על סך של 670 ₪, מוגש ומסומן ת/1. קבלה שניה שהמשכתי בהשכרת הרכב לעוד חודש ימים ושילמתי סך של 2,516 ₪, מוגש ומסומן ת/2. קבלה שלישית ששכרתי את הרכב לעוד חודש ימים ושילמתי סך של 2,516 ₪, מוגש ומסומן ת/3. מאחר והרכב הוכרז כאובדן כללי, אז הייתי צריך כפי שציינתי, לארגן כסף כדי לקנות רכב חדש ולקח זמן בין הזמנת הרכב לקבלת הרכב, וזה היה כחודשיים ימים. לכן אני מבקש לפסוק לזכותי את מלוא הסכום ששילמתי עבור כל תקופת השכרת הרכב עפ"י הקבלות ת/1-ת/3. כמו כן, אני מבקש לפסוק לזכותי סכום בגין עוגמת נפש בסך של 1,700 ₪. צירפתי לתביעה את כל המסמכים המעידים על כל הנזקים. אני עצמי לא הייתי נוכח בתאונה.

אני מבקש להוסיף ולומר, שכתבתי בתביעה שבהתחלה היתה הסכמה של נטילת אשמה על המקרה של הנתבע שהוא אמר שהוא אחראי לתאונה ואמר שהוא יפנה לחברת הביטוח שבה הוא מבוטח והם ישלמו לי את הנזק. אח"כ הוא חזר בו מזה בגלל שהוריו לא הסכימו. אני הקלטתי את הנתבע. השיחה היתה בין הבן שלי לבין הנתבע, והיא מוקלטת על הטלפון הנייד. אני מגיש תמלול של השיחה. התמלול העיקרי של השיחה מופיע בדף שאני נותן אותו לביהמ"ש. מוגש ומסומן ת/4. בני ישמיע את ההקלטה לביהמ"ש שזו ההקלטה שלה שיחה בין בני לבין הנתבע אשר מצויה בטלפון הנייד שלו.

באשר לכתב ההגנה שהגיש הנתבע, אני רוצה לומר שאין בינינו מחלוקת לגבי העובדות שקרו בשטח. הוא מסכים שהוא נסע לפני הבן שלי והוא פנה שמאלה, נעצר ואז הוא סטה שמאלה כדי להכנס ברוורס לחניה ברחוב. הוא טוען שהוא פעל כחוק. לפי מה שאני יודע, מי שסוטה מנתיב לנתיב הוא צריך לאותת, הוא צריך להסתכל במראה והוא צריך לתת זכות קדימה אם יש רכב שעוקף אותו. לפי מה שהוא אומר, ושומעים זאת בהקלטה, שהוא פנה שמאלה והוא פתאום ראה שרכב מגיע, והוא הודה גם בהקלטה שהוא לא זוכר אם הוא אותת, אבל הוא מודה שכשהוא יצא מהרכב האיתות לא עבד. הוא גם אומר שהוא לא זוכר אם הוא הסתכל במראה. אני מציין שמדובר ברחוב קטן כ-100 מטר, זה רחוב ישר שבכניסה שלו יש כיכר קטנה עם עץ באמצע, שחייבים להאט שם. חוץ מזה שיש פסי הרעדה כי יש בית ספר לפני כן. זאת אומרת שהרכב לא יכול לנסוע שם מהר. בכתב ההגנה הוא כותב 8 סעיפים שהבן שלי התנהג לא נכון בנהיגה, כאשר הנתבע עצמו מודה שהוא פנה שמאלה כיוון נסיעתו ועבר לנתיב הנגדי מבלי שהוא הסתכל ולא ראה בכלל מה התרחש בכביש. מבקש לפסוק לזכותי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".