שמילוביץ נ' סער

בפניי בקשה של הנתבע לסילוק על הסף של תביעה קטנה אשר עילתה הסכם שכר טרחת עו"ד-לקוח, בנימוק כי בהסכם קיימת תניית בוררות.

התובע מתנגד לבקשה וגורס כי התביעה עוסקת בהפסקת הייצוג, מה שלדידו מוחרג מגדר ההסכם ומשכך תניית הבוררות לא חלה עליו.

בפתח הדברים אציין כי ההליך הנכון במקרה דנן הוא בקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט כהגדרתה בסעיף 5(א) לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן: " החוק") ולא בקשה לסילוק על הסף לפי תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 כפי שציין הנתבע.

לגופו של עניין, עיון בכתב התביעה מלמד, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה כולה בקשר להסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים ביום 5/4/2011, (להלן: "ההסכם"), שעניינו מתן שירותים משפטיים בין הצדדים בקשר "לטיפול במישור יחסי עבודה, קידום בעבודה ושיפור תנאי שכר" כפי שפורט בכתב יד ברובריקה של "מהות הטיפול הנדרש".

אין חולק כי בסעיף יג' להסכם נכללת תניית בוררות אשר זו לשונה: " בוררות: כל חילוקי הדעות בין הצדדים שיתגלעו בקשר להסכם זה או לביצועו, לרבות מחלוקות בנוגע לשכר טרחה או כל עניין העולה מהסכם זה, יתבררו בפני בורר אשר יתמנה על ידי לשכת עורכי הדין. על הבוררות יחול הוראות חוק הבוררות תשכ"ח 1968 והתקנות שהותקנו מכוחו".

לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה ובנוסח ההסכם שכ"ט, באתי למסקנה כי הדין עם הנתבע שכן גם הנימוק שהעלה התובע בתגובתו במסגרתה התנגד לבקשה, לפיה עילת התביעה שלו עוסקת בנסיבות הפסקת הייצוג החד צדדית מצד הנתבע, כך לדבריו, נעוצה כולה בפרשנות של ההסכם ותחולתו על יחסי הצדדים בהתאם להסכם.

אדרבא, מה שלמעשה מבקש התובע בכתב התביעה הוא החזר שכר טרחה יחסי ששולם על ידו כמקדמה בסך 10,000 ₪ בגין שירות שלא ניתן בסופו של יום, וזאת לאחר שהייצוג הופסק באופן חד צדדי על ידי הנתבע, לאחר משלוח מכתב למעסיק להבדיל מהגשת כתב תביעה, כך על פי הנטען.

דומני כי בירור מחלוקת זו, כפי שהציג אותה התובע בכתב תביעתו ובמסגרת התגובה שהגיש לבקשת הנתבע, חוסה במלואה תחת הסכם שכר הטרחה וככזו חלה עליה תניית הבוררות הקבועה בהסכם.