להב נ' עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

 1.את סכומה של תביעה זו העמידה התובעת על תקרתו של הסכום, שניתן לתבוע היום בבית-המשפט לתביעות קטנות – 33,800 ש"ח, על אף שלטענתה הנזק שגרמה לה הנתבעת היה כבד לאין שיעור. התובעת הלינה על נזקים, שאירעו לדירתה אשר בבנין-המגורים ברחוב קהילת לודג' 68/2 בתל אביב-יפו. האחריות לאלה – המורכבים מהפסד של דמי-השכרתה של הדירה, מעלותם של תיקונים מקיפים שנערכו בה ומהוצאות נוספות – מוטלת, לשיטתה של התובעת, על הנתבעת, שגרמה להם בשיפוץ רשלני של דירה אשר בבעלותה בקומה, שמעל לדירת-התובעת.

2.כבר בפתח-הדברים אומַר כי עמדתה של הנתבעת בתיק זה לקתה מן הבחינה הראיתית, שכן רובה ככולה הונח על עדויות מפי השמועה. נציגהּ של הנתבעת, שהופיע בשמה בדיון, לא היה מעורב אישית בטיפול בטענות, שהעלתה התובעת, ועדות של אלה המעורבים – מפקח, רכז שטח וקבלן שבשירות-הנתבעת – לא הונחה לפנַי.

3.עם זאת, הנטל להוכיח את התביעה הזו הוא על מגישתה – התובעת. כאן לקתה התובענה בשלוש. ראשית, התובעת לא הניחה לפניו של בית-המשפט שום חוות-דעת של מומחה רלוונטי, שבדק את הנזקים הנטענים בדירה – בפרט נזקי-רטיבות, ריח רע ונשירה של חלקי-טיח. התובעת הסבירה את הדבר בעלותה הגבוהה מדי, עבורה, של חוות-דעת שכזו – ענין שמתקשה אתה ליישב עם טענה להשקעתו של סכום בן כ-50 אלף שקלים ולפי התובעת היא הוציאה בתיקון הנזקים בעצמה. חוות-דעתו של מומחה לא הונחה לא רק לגבי מהותם של הליקויים, אלא גם לגבי הקשר הסיבתי בינם לבין השיפוץ, שערכה הנתבעת בדירה שמעל וגם לגבי עלות-התיקונים והיא בסיס, שאין בלעדיו, לחיוב בפיצוי כספי. נקודה זו מתחדדת היות, שלפי טענתה של הנתבעת נערך השיפוץ בחודש ינואר 2014, ואילו התובעת מלינה בכתב-תביעתה על כך, שהדייר בדירתה החל חש בריח וברטיבות בתוך הדירה כבר מחודש נובמבר 2013. שנית, וכפי שכבר צוין, הנתבעת לא המתינה עד לבירורה של התובענה, אלא הקדימה ותיקנה בעצמה את נזקיה. את הצעתו של בית-המשפט, כי תחת בירורה של התביעה יסכימו הצדדים כי נציג של "עמידר" יבקר בדירה ויבחן את מצבה ומה נדרש לעשות בה, דחתה התובעת מהטעם הפשוט, שהכל כבר תוקן. בלשונה: "עכשיו כבר אין להם מה לחפש בבית. עכשיו כבר אין מה לסדר, הכל סודר" (פרוטוקול מישיבת-היום). במצב-דברים זה נגרם לנתבעת נזק ראָיתי ממשי וגם יכולתו של בית-המשפט לברר את טרונייתה של התובעת לגופה נפגעה עד מאד. מי לידך יתקע כי כל מה שתוקן מקורו בהתרשלות של הנתבעת? מי יבטיח כי מה שהוצא, בפועל, בתיקון היה מתחייב הן בשיעורו והן במהותו? שלישית, גם אוסף של קבלות, שהציגה התובעת לתמיכה בטענתה לביצועם בידיה של תיקונים, אף אם אקבל את טענתה כי כולן – לרבות אלו שנרשמו על שמה של חברת "שיאי אופיר בע'מ" – נרשמו עבורה, איננו מקים, יחד, את מלוא-סכומו של השיפוץ אשר לו טענה התובעת. ממילא, חלק מאלו אינו קבלה או חשבונית-מס כדין אלא שרבוט בכתב-יד על גביה של פיסת-נייר.

4.כל שנותר לתובעת הוא "זכרון-דברים", שנערך ביום 5.6.2014 עם מר אלון ראובן בר, הדייר שלו הושכרה הדירה, ובו הוסכם על קיצורה של תקופת-השכירות החוזית בארבעה חודשים. ההסכם הזה איננו מפרט, מכל וכול, את הסיבה לקיצור הזה. הדייר לא מסר תצהיר וממילא לא נקרא לעדות. ראיה אחרת לא הוצגה.

5.לבסוף, כפי שהוסבר על-פה במעמד-הדיון וגם נכתב בהחלטה מיום 9.5.2016, בית-המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לצוות על סילוק של מפגע נטען או על פינויו של גג-הבית. בענינים כגון דא ניתן, ככל שרואים עילה לדבָר, לפנות לערכאה המוסמכת.

6.צר לי, אפוא, על שהתובעת לא נתנה את דעתה לקשיים, שעליהם העמידהּ בית-המשפט עוד במהלכו של הדיון. אולם את התביעה, כמות שהוגשה, לא מאפשר בסיס-הדברים המשפטי לקבל. יש לדחותה וכך אני עושה. לפנים משורת-הדין, היות שהנתבעת היא חברה ממשלתית ומשום הכֶּשל בראיותיה-היא, לא אעשה צו להוצאות.

בתוך 15 ימים מיום שהומצא לידיו (ימיה של פגרת-הקיץ של בתי-המשפט אינם באים במנין-הימים), רשאי כל אחד מהצדדים לבקש מבית-המשפט המחוזי רשות לערער על פסק-דין

זה.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים, בצירוף הפרוטוקול מישיבת-היום.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, שלא במעמד הצדדים.