ת"ק 57313-03-15 יעקוביאן נ' עירית נשר

1.ביום 26.3.15 הגיש התובע תביעה כנגד עיריית נשר (להלן: "הנתבעת") בגין רשלנות העירייה במתן דוחות חנייה. התובע מתאר שני מקרי רשלנות כלפיו הנוגעים לדוחות חנייה. הדו"ח הראשון ניתן בחודש 6.12 ונטען שעד לחודש 2/15 הדו"ח לא שולם. התובע טוען כי שוחח מספר פעמים עם הנתבעת ומסר כי הדו"ח שולם כבר בחודש מרץ 2013 לאחר הליך משפטי. התובע צירף לתביעתו אישור מבית המשפט כי הדו"ח הנ"ל שולם בתאריך 31.3.13. למרות התשלום, נשלחה לתובע התראה שנייה לתשלום ביום 27.1.15 או בסמוך לכך. רק ביום 10.9.15 שלחה הנתבעת הודעת ביטול לדו"ח, לפיה הדו"ח נשלח בשגגה.

הדו"ח השני ניתן ע"י הנתבעת למרות שלתובע לא היה כל קשר אליו. התובע מציין כי עם קבלת הדו"ח, פנה לעירייה הנתבעת פעמים רבות וטען בפניה כי מעולם לא היה לו רכב שמספרו כמספר המופיע בדו"ח וכי מעולם לא היה לו רכב מסוג רנו בצבע לבן. בתגובה לכך, הנתבעת טענה כי חברת סגל תחבורה היא זו שהעבירה את הדו"ח על שם התובע בתאריך 15.1.08 ולכן על התובע לפנות לחברה. התובע טוען כי למרות דבריו שאינו מכיר את חברת "סגל תחבורה", נמסר לו כי עליו לברר את כל הפרטים מול חברת סגל וכי לנתבעת אין כל קשר לכך. בעקבות דברים אלו, פנה התובע לחברת סגל והתפתח בין השניים דין ודברים, כאשר חברת סגל כלל אינה מבינה מדוע התובע פונה אליהם שכן, אין בין השניים כל קשר. התובע מציין כי חילופי האשמות נמשכו תקופה ארוכה עד שטרם הגשת תלונה במשטרה כנגד חברת סגל בגין זיוף חתימות, קיבל התובע מכתב קצר מהיועץ המשפטי של הנתבעת ,לפיו הדו"ח נשלח בשגגה ולכן הודעת הקנס מבוטלת. התובע מבקש להפנות את תשומת הלב לכך כי במכתב קצר זה אין ולו מילת התנצלות אחת כלפיי התובע. עוד מוסיף ומדגיש התובע כי במקרה השני, בניגוד לרשלנות במקרה הראשון, הרי שישנה אף האשמה כוזבת כנגד חברת סגל תחבורה בכך שהיא העבירה את הדו"ח השני על שם הנתבע.

לאורך כל כתב תביעתו מלין התובע על רשלנות הנתבעת, על כך שפעם אחר פעם הנתבעת איימה עליו בפתיחת הליכי הוצל"פ, בהליכי גבייה בהתאם לפקודת המיסים (גבייה), לרבות הטלת עיקול במשרד הרישוי על זכויותיו ברכבו וכן, איימה בהטלת עיקולים בלשכת רישום המקרקעין על זכויות התובע בנכסים המצויים בבעלותו. כל אלה, גרמו לו לטענתו לעוגמת נפש רבה, כיוון שאיומי הנתבעת הופנו כלפיו ללא הצדקה וללא סיבה, כאשר בסופו של דבר שלחה הנתבעת מכתבי ביטול עבור שני הדוחות.

לבסוף, דורש התובע פיצוי ע"ס 33,800 ₪, תקרת סכום הפיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות. התובע מציין כי התפשר בסכום תביעתו וכי סכום תביעתו המקורי היה 67,750 ₪ המורכב מ 20,000 ₪ עבור אובדן ימי עבודה, 20,000 ₪ עבור עוגמת נפש בגין שני הדוחות, 10,000 ₪ בגין התנהגות העירייה בחוסר תום לב וכן, 10,000 ₪ נוספים בגין רשלנות הנתבעת בשני המקרים ו- 2,500 ₪ עבור הוצאות משפט.

2.ביום 17.5.13 הגישה הנתבעת כתב הגנה קצר במסגרתו הכחישה הנתבעת את כל המיוחס לה בכתב התביעה. נטען כי פעלה כדין ועפ"י שיקול הדעת המסור לה בדין. עוד נטען כי בהתאם לסדר הקיים במועד האירוע, הנתבעת לא הייתה אחראית להיבט הגבייה וחברת "מילגם" היא זו שטיפלה בגביית הקנסות.

3.בדיון שהתקיים היום ציין התובע כי נעדר מעבודתו 20 ימים והקדיש את כולם לטיפול בנושא התביעה. התובע ציין כי ניגש מספר פעמים לחברת סגל תחבורה וכן לבית הפרטי של בעל החברה בתל אביב. התובע הגיש חלק מתלושי השכר שלו לחודשים ינואר ופברואר 2015. בתלוש של חודש ינואר לא מופיעים ימי חופשה כלל ואילו בתלוש של חודש פברואר יש ציון של 296 שעות חופשה שהן לדברי התובע 24.66 ימי חופשה לפי 12 שעות עבודה ביום. התובע טען כי התייעץ עם עו''ד ועבר זמן רב עד שקיבל מבית המשפט אישור בכתב שהדוח שולם. בשם הנתבעת העיד בדיון מר' מיכה זנו גזבר העירייה (להלן "מיכה"). מיכה הסביר את השגגה שבמשלוח דרישה לתשלום דוח ששולם, בכך שהמערכות של העירייה ובית המשפט אינן מסונכרנות. נטען כי המסמך שצורף לכתב התביעה אינו דרישה שנייה אלה העתק של הדרישה הראשונה. נטען כי התובע פנה לנתבעת באופן מידי בחודש פברואר 2015 ומיד עם קבלת פנייתו נעצרו הליכי הגבייה. באשר לדוח השני נטען כי בעקבות פניית התובע נשלח דוח מתוקן ולאחר פנייה נוספת נשלחה הודעה לפיה הדוח מבוטל. מיכה התנצל על כך שהטיפול בעניין נמשך שבעה חודשים. בהתייחס לעובדה כי הנתבעת ביקשה לשלוח הודעת צד ג' לחברת הגבייה מילגם וחזרה בה תוך גרימת טרחה מיותרת לבית המשפט ולתובע, הסביר מיכה כי הדבר נעשה בהמלצת היועץ המשפטי של העיריה.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולרבות דברי הצדדים בדיון היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מהטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, טענות התובע לא נסתרו כלל בכתב הגנה, מהטעם הפשוט שהנתבעת בחרה שלא להתייחס לגוף הטענות, אלא הכחישה אותן באופן גורף וכללי בכתב ההגנה הלאקוני שהגישה. עיון במוצגים שהגיש נציג העיריה בדיון היום מלמד כי כל הנתונים היו מונחים בפני הנתבעת ולכן לא הייתה כל הצדקה להגשת כתב הגנה לאקוני.

מתוך כתב התביעה עולה כי התנהלות הנתבעת הייתה רשלנית בכל הנוגע לאופן מתן הדוחות והתייחסות לפניות התובע לאחר קבלתן. התנהלות הנתבעת בעצלתיים בבחינת טענות התובע ובגרירת רגליה עד לשליחת מכתבי ביטול הדוחות, לאחר שבעה חודשים ללא מילת התנצלות כלפיי התובע יוצרים תחושה של ניצול כוחה של הנתבעת שניתן לה ע"י המחוקק, עד אשר טופלו טענותיו ותוקנו השגיאות שהנתבעת הודתה בהן ובגינן נשלחו הדוחות מלכתחילה.