אהרון נ' בחסאס ואח'

לפני תביעת התובע לנזק, שנגרם לרכבו בתאונת דרכים. רעיית התובע, שנהגה ברכב, טוענת כי הנתבע פגע ברכב בחלקו האחורי, עת סטה ממסלול נסיעתו.

גב' אהרון (להלן: "הנהגת") טוענת כי נסעה במסלול הימני ביותר, בשד' הנשיא בחיפה, המיועד לפנייה ימינה לדרך הים, פנתה ימינה והנתבע, שנסע במסלול השמאלי, סטה ימינה, עבר מסלול, ופגע ברכבה.

הנתבע טוען כי נסע במסלול הימני מבין שנים או שלושה מסלולים, המיועדים לנסיעה ישר, וכי זה היה כיוון נסיעתו. לטענתו מסלול נסיעת הנהגת נחסם עקב חניית משאית בצד ימין, חלקה על המדרכה וחלקה על הכביש, היא עקפה את המשאית ברווח שנוצר בינו לבין הרכב לפניו, הוא לא ראה אותה וכך נפגעה.

לאחר ששמעתי את הנהגים, ועיינתי בראיות, שהוגשו לי אני קובעת כי רוב האחריות לתאונה רובץ על כתפי הנהגת, שעקפה את המשאית, שעמדה מימין, וחסמה את מסלול נסיעתה, על מנת לשוב לאותו מסלול ולפנות ימינה. בכך סטתה היא למסלול נהיגת הנתבע, והוא לא הצליח להבחין בכך עד שהיתה כבר לפניו. התרחשות זו של התאונה נתמכת באופן הדגמת הנהגת את נסיעתה ימינה בתנועת יד רחבה, ובהודאתה בשני הדיונים לפניי בקיום המשאית, החונה בצד ימין. גם השרטוט, שצורף לכתב התביעה, ואשר הנתבע העיד כי הוא ערך אותו והנהגת אישרה כי חתמה עליו מלמד על אמיתות הגרסה לפיה: "עברתי בין שתי המשאיות". מאחר ואין במקום חניה מוסדרת, אני מקבלת את טענת הנתבע כי המשאית, שעמדה מימין, חסמה את נתיב נסיעת הנהגת לפחות בחלקו.

הנזק ברכב התובע אינו בחלקו האחורי, אלא שריטה לאורך הצד השמאלי מחיבור הפגוש, דרך הכנף האחורית עד הדלת האחורית, ותלישת הפגוש אחורה מלמדת כי הנהגת היא שחלפה על פני חלקה הקדמי של משאית הנתבע, ולא הוא שפגע בה מאחור. איני מקבלת את הסבר הנהגת לעניין העדר כל סימן בפגוש האחורי של רכב התובע. יצויין כי מדובר ברכב מסוג סקודה "יטי", רכב קטן יחסית ובמשאית "דאף" גדולה, כבדה ובעלת פגוש ממתכת (ת/1).

התמונה, ת/1, לא הוגשה עם יתר המסמכים, שהוגשו בדיון הקודם, ושם צורפה תמונת המשאית האחרת, שחנתה בצד, מסוג סקאניה, והיא נראית כעומדת כולה על הכביש. אני מקבלת את טענת הנתבע לפיה התמונה צולמה לאחר שהזיז את רכבו הצידה לצורך החלפת הפרטים.

אין בקביעות דלעיל כדי לפטור את הנתבע מאחריות כליל. מיקום הנזק ברכב התובע מלמד כי בעקיפתה עברה הנהגת את משאית הנתבע ברובה, והעובדה ששמר על רווח רב מהרכב שלפניו חייבה אותו להיות ערני לרכב, שמצא את דרכו לשם, מכל סיבה שהיא.

לקחתי לחובת הנתבע גם את העובדה שניסה להסתיר את העובדה, שמסר טופס הודעה על תאונה, והשיב לשאלתי בעניין בשלילה, אך נציג חברת הביטוח טען אחרת, ואף הציג את המסמך במכשיר הטלפון הנייד שלו. גם העובדה, שאותו רכב היה מעורב בתאונה נוספת יום אחרי התאונה כאן, מעלה ספקות באשר להגנת הנתבע.

אני מחלקת את האחריות בין הנהגים כך שהנתבע ישא רק בארבעים אחוז מהאחריות לתאונה, וביתר הנזק תישא הנהגת, שסטתה ממסלולה. היתה עליה חובה לבצע את הסטיה בבטחה, ואף לקחת לתשומת ליבה את העובדה שהיא עוברת מימין למשאית, בה הבחינה מבעוד מועד. העובדה שהתובעת השמיטה מכתב התביעה את קיומה של המשאית, שחסמה את דרכה, ולא הכחישה בפה מלא את העקיפה, מעידה כי ניסתה להסתיר פרט זה, הפועל לחובתה.

אני מחייבת את הנתבע לפצות את התובעת בסכומים הבאים: 2,345 ₪ כחלקו בעלות תיקון הרכב, 281 ₪, חלקו בשכר טרחת השמאי, ו-682 ₪ חלקו בירידת ערך רכב התובע. כמו כן ישיב הנתבע לתובעת את אגרת המשפט היחסית בסך 50 ₪. סך הכל סכום פסק הדין לסילוק התביעה, 3,358 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.