ת"ק 57279-07-14 צמח נ' קו עיתונות

לפניי בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 01.06.2015 בהעדר התייצבות. הבקשה הועברה לתגובת המבקשת ואני נדרשת להחלטה.

מדובר בבקשה שנייה שהמבקשת מגישה לביטול פסק דין שניתן נגדה בהיעדר התייצבות. המבקשת לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 18.12.2014 על אף שזומנה כדין, ולאחר שמיעת המבקשת ובחינת כתבי הטענות, ניתן כנגד המבקשת פסק דין. המבקשת עתרה לביטולו של פסק הדין שניתן נגדה ביום 18.12.2014, ולאחר בחינת הבקשה ותגובת המבקשת, פסק הדין בוטל כפוף לתשלום המבקשת למשיבה הוצאות בסך של 900 ₪. אלא שגם לדיון שנקבע ליום 01.06.2015, לא התייצבה המבקשת על אף שזומנה כדין, וניתן נגדה פסק דין בשנית. עתה מבוקש על ידי המבקשת לבטל שוב את פסק הדין שניתן בהיעדרה. בקשה לה מתנגדת המשיבה בתוקף.

המבקשת, בבקשה הנתמכת בתצהיר, טוענת כי לא התייצבה בשנית לדיון עקב חוסר שימת לב וטעות משרדית של מזכירת המבקשת, שחדלה לעבוד במבקשת, ולא הביאה לידיעת מנהל המבקשת או מחליפתה את מועד הדיון. כן מפרטת המבקשת בבקשה את טעמי הגנתה וטוענת כי הסכום שנפסק בפסק הדין שגוי, ואינו לוקח בחשבון כספים שהמשיבה אישרה שקיבלה. המשיבה מתנגדת לבקשת, וטוענת לזלזול שיטתי של המבקשת בה ובבית המשפט, העולה כדי ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, וכי המבקשת גורמת בהתנהגותה להתמשכות ההליכים בתביעה. כך באי הגשת כתב הגנה במועד, וכך באי התייצבות המבקשת לדיון מיום 18.12.2014 ובאי התייצבותה לדיון מיום 01.06.2015, לאחר ביטול פסק הדין הראשון.

בחנתי את הבקשה והתגובה ואת כתבי הטענות, והגעתי לכלל מסקנה להורות על ביטול פסק הדין מיום 01.06.2015 כפוף לתשלום המבקשת למשיבה הוצאות משמעותיות. אבהיר טעמי.

המבקשת זומנה כדין לדיון מיום 01.06.2015 אליו היא לא התייצבה. כך שבקשת הביטול שלפניי אינה "מחובת הצדק", אלא בשקול דעת בית המשפט אשר יבחן שניים אלה: ראשית, מה הסיבה לאי התייצבות המבקשת לדיון, ושנית, סיכויי ההגנה אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא העיקר, ולראשונה אך חשיבות משנית, שכן את מחדל אי ההתייצבות לדיון, ככלל, כאשר המבקשת מראה סיכויי הגנה ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. הנטל להראות שני טעמים אלה מוטל על מבקש הביטול. (ראו לעניין זה רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [פורסם בנבו] (05.08.1992), אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחד עשר, 2013) עמ' 677-678).

גישת בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינה גישה ליברלית, ואף ביתר שאת בבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, באשר אי ביטול פסק הדין כמוהו כ"נעילת שערי המשפט" בפני המבקש. (רת"ק (באר שבע) 12626-12-11 אליהו ג'רבי נ' יעל בן משה [פורסם בנבו] (11.01.12). עם זאת, אין פרוש הדבר שבכל מקרה ייעתר לה בית משפט כבדבר שבשגרה, ובעל דין שלא מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ומזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות (בר"ע 88/72 אברהם אורן נ' דניאל מיכאל ואח', פ"מ כו (1) 772). בהקשר זה יש לאזן בין שני אינטרסים הניצבים על כפות המאזניים, מחד גיסא זכות המבקשת כי יינתן לה יומה בבית המשפט, ומאידך גיסא עקרון סופיות הדיון וזכות צדדים להליך לסמוך ולהסתמך שהתיק הסתיים ולא יהיה עליהם להיטלטל שוב באותו עניין לבית המשפט.

ומן הכלל אל הפרט,

המבקשת, על פי הבקשה והתצהיר בתמיכה לבקשה, לא התייצבה לדיון בשל טעות משרדית לאחר שמזכירת המבקשת, שחדלה לעבוד במבקשת, לא עדכנה את מחליפתה ואת מנהל המבקשת אודות מועד הדיון. המשיבה טוענת בתגובתה כי היה על המשיבה לצרף דו"ח רואה חשבון המאשר כי המזכירה הנטענת חדלה לעבוד. לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה, ודי שטעמה של המבקשת לאי התייצבותה נתמכת בתצהיר מנהלה. עם זאת, משמדובר במבקשת שפעם אחר פעם, שניים במספר, לא מתייצבת לדיון אליו זומנה, ומבקשת בשנית לבטל את פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר התייצבות, יש לראות בהתנהגות המבקשת כדי זלזול בבית המשפט ובמשיבה. מחדליה אלה של המבקשת שלא התייצבה לשני הדיונים שנקבעו, גורמים להתארכות ההליכים בתביעה שלא לצורך, ולהטרדת המשיבה שוב ושוב לבית המשפט. בית המשפט לתביעות קטנות נועד לספק צדק מהיר ויעיל. ביטול פסק דין שני שניתן בהיעדר התייצבות המבקשת אינו עולה בקנה אחד עם תכלית זו, שכן הוא מאריך את ההתדיינות ומאמיר את עלויותיה ואף פוגע בצבור המתדיינים הממתינים לברור תביעתם. מדובר בתביעה שהוגשה בחודש יולי 2014, דיון ראשון אליו לא התייצבה המבקשת נקבע לחודש דצמבר 2014, ביטול פסק הדין הראשון הביא לדחיית מועד שמיעת התיק לחודש יוני 2015 אליו לא התייצבה המבקשת, וביטול פסק הדין השני יביא לדחייה ממושכת נוספת בשמיעת התביעה.

אולם, בהיות הטעם לאי ההתייצבות המבקשת משני בחשיבתו, ככל שהמבקשת תצביע על סיכויי הגנתה, התנהגותה המזלזלת ולא האכפתית של המבקשת ניתנת לפיצוי בהוצאות משמעותיות. (ראו לעניין זה ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133).

אשר לסיכויי ההגנה, בחנתי את כתב התביעה ואת כתב ההגנה. מדובר בתביעה כספית לתשלום תמורה מוסכמת עבור עבודות דפוס שהמשיבה סיפקה למבקשת, ואשר לגביהן טענת המבקשת כי לא היו בהתאם למוסכם. גדר המחלוקת נוגע לשאלה האם העבודות שסופקו תואמות את המוסכם (הבלטה בצבע או ללא צבע) וזכאות המשיבה כפועל יוצא מכך לתשלום עבור עבודות אלה. שאלות אלה מחייבות בירור עובדתי ומצביעות, ככל שגרסת המבקשת תתקבל, על סיכויי הצלחת הגנת המבקשת מפני התביעה, כולה או חלקה. בנוסף, בפסק הדין שביטולו מבוקש, חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 3,540 ₪ בגין העבודות שבמחלוקת, זאת לאחר שהמשיבה הצהירה כי זו יתרת החוב. אלא שהמבקשת טוענת כי ביום 22.09.2014 אישרה המשיבה כי על חשבון חשבונית החיוב הכוללת שצורפה לכתב התביעה (בסך של 5,810 ₪) בה נכללו העבודות נשוא התביעה ועבודות נוספות, שולם על ידי המבקשת סך של 3,079 ₪, כך שסכום היתרה הוא 2,731 ₪ ולא כפי שהמבקשת הצהירה בבית המשפט. המשיבה לא התייחסה לטענה זו בתגובתה. יוצא מן האמור הוא שהמבקשת מצביעה על סיכויי להצלחת הגנתה כנגד התביעה, שיקול זה הוא העיקר ומטה את כפות המאזניים להעדפת מתן יומה של המבקשת על פני זכותה של המשיבה לסופיות הדיון, כפוף לתשלום המבקשת למשיבה הוצאות משפט משמעותיות בסך של 1,200 ₪. סכום זה מבטא את מורת הרוח מהתנהגותה המזלזלת ולא האכפתית של המבקשת, אשר גורמת להתמשכות ההליכים ולהכבדה, ללא צורך, על המשיבה, על בית המשפט ועל ציבור המתדיינים.

סוף דבר, פסק הדין יבוטל כפוף לתשלום המבקשת למשיבה סך של 1,200 ₪. סכום זה יופקד על ידי המבקשת בתוך 15 יום בקופת בית המשפט ובד בבד עם הפקדתו יש להגיש בקשת אופרטיבית לביטול פסק הדין, העברת ההוצאות למשיבה וקביעת מועד דיון.

לאור סכום התביעה ויתרת החוב בגין העבודות, מוצע לצדדים לבוא ביניהם בדברים להסדרת המחלוקת בדרכי שלום.

המזכירות תמציא את החלטתי לצדדים.