ב. ואח' נ' עירית חדרה ואח'

ביום 8.1.15 החנה התובע את רכבו בחניית נכים הסמוכה לבניין עיריית חדרה.

בשעות הצהריים, כשביקש להוציא את רכבו ממקום החניה והחל בנסיעה לאחור ליציאה מהחניה, עלה באמצעות הגלגל הקדמי שמאלי על דוקרנים שבדיעבד התברר כי מונחים למעשה על גבי החניה, כך שבהתאם לתמונות שהוצגו מונחים הדוקרנים במקביל לקווים התוחמים את מקום החניה, וחורגים לתוך החניה למרחק של כ- 50 ס"מ (כך נראה מהצילומים שהוצגו).

לטענת התובע, הנחת הדוקרנים במיקום זה יש בה כדי לשים מכשול בפני נכה, ויש לראות בכך משום התרשלות של ממש.

התובע טוען כי בעקבות הארוע נאלץ להזמין גרר, בהיותו נכה המתקשה בהחלפת גלגל ברכב, ולשאת בעלויות גרירת הרכב והחלפת הצמיג בסך כולל של 1,450 ₪.

לשיטתו, פנה בעקבות הארוע לעיריית חדרה בדרישה לפצותו בגין נזקו, וזו האחרונה הפנתה את התובע אל הנתבעת 2, מי שלשיטתה מחזיקה בחניון שבתוכו מצויה החניה, ואחראית לכל נזק שייגרם לכל צד שהוא בתחומי החניה.

התובע פנה אל הנתבעת 2 וזו הפנתה אצבע מאשימה אל הנתבעת 1, העיריה, וטענה כי חניות הנכים אינן כלולות בשטח החניון ועל כן אין היא אחראית לנזקים הנגרמים שם.

בנסיבות אלו הגיש התובע לבסוף תביעה כנגד שתי הנתבעות, ודרש לפצות אותו בגין נזקיו, הן בסך של 1,450 ₪ בהתאם לחשבונית, והן בסך של 5,550 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד, ריבית, הצמדה ועוד.

הנתבעת 1 טענה כי החניה שבה חנה התובע מצויה בתוך שטח שנמסר לחזקת ולשימוש הנתבעת 2 בהתאם להסכם שנערך בין החברה הכלכלית חדרה בשם העיריה לבין הנתבעת 2, וכי בהתאם לאותו הסכם חבה הנתבעת 2 בתחזוקה ושמירה על מלוא תחום החניה, לרבות האזור בו מצויות חניות הנכים, וכן חלה עליה החובה לשפות את הנתבעת 1 בכל מקרה שבו תחויב זו בגין נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים כלשהם בשל שימוש בחניון.

לשיטתה, נערך ההסכם בחודש פברואר 2003 והוארך לאחר מכן, אך מועד האחזקה המוסכם הסתיים בחודש דצמבר 2009, ואולם הנתבעת 2 סירבה להתפנות מהחניון, ואף נשלחו לה מכתבי דרישה בעניין.

נוסף על זאת טענה הנתבעת 1 כי לתובע אשם תורם שיש בו כדי להצדיק דחיית התביעה, הואיל ולא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים והנדרשים כאשר נהג בחוסר עירנות, בקלות ראש, מבלי להבחין בדבר שיכול היה להבחין בו ללא קושי, ומבלי לנהוג בזהירות המתבקשת בשל כשלי הדרך. לבסוף טענה כי הנזקים מוגזמים ומופרזים.

במקביל הגישה הנתבעת 1 הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 2, וצירפה את ההסכם שנערך כאמור בין הנתבעות ודרשה לשפותה בכל תשלום שתישא בו אם תישא בו, בקשר עם הארוע נשוא התביעה.

הנתבעת 2 התגוננה כנגד כתבי הטענות וטענה כי היא אמנם הפעילה חניון בתשלום בסמוך למקום בו חנה התובע את רכבו, אך שטח חניית הנכים מצוי מחוץ לשטח החניון שאותו היא מפעילה, וראיה לכך היא שהיא איננה גובה תשלום הן בגין חניית הנכים והן בגין החניות הצמודות לחניה זו, השייכות לעיריה ומצויות מחוץ לשטח החניון.

נוסף על זאת טענה הנתבעת 2 כי בסמוך לשטח החניון מוצב שלט אזהרה גדול בדבר הדוקרנים, וכי לא ברור כיצד לא הבחין התובע במחסום הדוקרנים כשהוציא את רכבו, כאשר מדובר בפעולה פשוטה למדי המבוצעת מדי יום ע"י עשרות כלי רכב.