ת"ק 56851-12-13

בפניי תביעה שעניינה אחריות מעסיק לגניבה, לכאורה, מתיקו של עובד.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובע, הועסק על ידי הנתבעת במסעדת "ספגטים" שבבעלותה בשנת 2013.

ביום שבת, 5.10.13 עבד התובע במשמרת הצהריים. לטענתו התייצב לעבודה בשעה 14:00 ואחסן את תיקו האישי במחסן המסעדה. לגרסתו, אחסן את תיקו במקום זה (להלן: המחסן) על פי הוראה שקיבל במהלך "חפיפה" עם קבלתו לעבודה, שכן מדובר במחסן המיועד לשמירה על חפציהם האישיים של העובדים. כאשר בא להוציא את תיקו בסיום המשמרת גילה כי התיק נפרץ ומחשבו האישי נגנב. לטענת התובע, הנתבעת התרשלה בשמירה על חפציו בהותירה את המחסן פתוח, ומשכך אחראית לאובדן המחשב. התובע העמיד את תביעתו על סך 14,500 ₪ בהתבסס של שווי המחשב הנייד לרבות תוכנות וחומרי לימוד שבתוכו וכן נזק לא ממוני בסך 5,000 ₪.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בעובד אשר לא התאים למקום העבודה ועשה כל שביכולתו להתפטר או לגרום לנתבעת לפטר אותו (ס' 2 לכתב ההגנה), לא הוכח כי מחשב כאמור היה קיים בכלל אי פעם לא כל שכן שנגב מהמחסן, וודאי לא על ידה ועל כן היא אינה בעל הדין הנכון. לטענתה, עשתה כל שביכולתה לברור העניין: הפנתה את התובע להגיש תלונה במשטרת ישראל ובדקה, באמצעות אחראי המשמרת והבעלים ביחד עם התובע את כל הסרטים שבמצלמות האבטחה. בסרטי האבטחה לא נצפה המחשב בהגיעו למסעדה, ולא נראה מי מעובדי המסעדה כשהוא אוחז בפריט כלשהו ביציאה מהמחסן. הנתבעת טענה כי הגדילה לעשות ופנה בעניין זה גם לעיריית ירושלים בבקשה לקבל את צילומי הסרטים ממצלמות האבטחה אך גם באלו לא נצפה מישהו אוחז במחשב או בחפץ דומה בעוזבו את המסעדה או משליכו מחלון המחסן.

הנתבעת עמדה על כך שאינה אחראית לציוד אישי של עובדים והכחישה את טענות התובע בדבר ההנחיה להניח את חפציו במחסן והוסיפה כי התובע היה מודע היטב לכך שהמחסן אינו נעול. לו היה התובע פונה אליה בבקשה לאחסן מחשב נייד יקר, היה מקבל הנחיה להשאיר את התיק במשרד מנהל הנתבעת אשר ננעל עם קוד כניסה ולחילופין בכספת המסעדה. אירוע הגניבה המוכחש, ארע לטענתה ברשלנות התובע.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאחר האירוע התובע התנהג בצורה מאיימת, צעק והאשים את עובדי המטבח בגניבה (ס' 12 לכתב ההגנה).

3.לדיון הראשון לא התייצבה הנתבעת ומשכך ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 3.4.14. פסק דין זה בוטל תוך חיוב הנתבעת בהוצאות התובע בסך 750 ₪, וביום 24.2.15 התקיימה ישיבה נוספת אשר גם אליה לא התייצבה הנתבעת. שוב ניתן פסק דין בהעדר הגנה ושוב עתרה הנתבעת לביטולו. בהחלטה מיום 15.6.15 הוריתי כי פסק הדין יבוטל בתנאי שמנהל הנתבעת יגיש לבית המשפט התחייבות אישית להתייצבותו לדיון הבא, ויפקיד בקופת בית המשפט 750 ₪ (על התנהלות זו יפורט בהמשך). מכל מקום על מנת לזרז הטיפול בתובענה נקבע הדיון ליום 13.7.15.

דיון והכרעה

4.מהמסכת העובדתית שנפרשה בפניי, עולה שהתובע הגיע לעבודתו אצל הנתבעת בסביבות השעה 14:00 למשמרת בת ארבע שעות, אשר רק בסיומה נוכח כי מחשבו נגנב (עמ' 4 ש. 5 לפרוטוקול). אין מחלוקת כי הנתבעת פעלה להתחקות אחר קורות המחשב. התובע ונציגי הנתבעת עברו על צילומי האבטחה מהמסעדה, ואני נכונה אף לקבל את טענת הנתבעת כי פנתה בעניין זה גם למשטרת ישראל, לאחר שמבחינתה ולאור סרטי האבטחה, נשללה האפשרות כי המחשב הוצא מן המחסן דרך המסעדה.

בעניין זה אני מקבלת, כאמור את טענת הנתבעת כי סברה שהאפשרות היחידה שנותרה הייתה שהמחשב הושלך מחלון המחסן לשותף לגניבה שהמתין למטה ומילט המחשב, וכי לצורך בחינת אפשרות זו יש צורך בצילומי האבטחה של עיריית ירושלים. אני מוצאת לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה, בשל הגיונה וגם בשל התנהלות התובע אשר לא פנה מיוזמתו לעיריית ירושלים בבדיקה כאמור ולמצער לא טען ולא הוכיח זאת. מכאן שאף לשיטתו לא היה בצילומים אלו כדי לשפוך אור על נסיבות הגניבה. יצוין כי גם העדה ענת הרוש העידה כי היא זוכרת שמנהל הנתבעת בדק זאת עם העירייה (עמ' 9 ש. 16 לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.15) אכן, בשאלת הבהרה היא הודתה שהיא בעיקר סומכת על מה שמנהל הנתבעת אמר, אולם ישנה משמעות לאמירה שכזו בזמן אמת.

5.התובע טען כי דייויד, המנהל מטעם הנתבעת שהנחה אותו היכן להניח את חפציו לא הובא לעדות וטען כי היה על הנתבעת לזמן את דייויד לעדות (עמ' 4 ש. 9-11). אולם כידוע "המוציא מחברו עליו הראייה", והתובע חדל מלציין את פרטי אותו דייויד, לא הגיש תצהיר מטעמו ולא ביקש, כאמור, לזמנו לעדות.

אוסיף כי אף אם אקבל את טענת התובע כי הונחה על ידי אחראי משמרת זה או אחר להניח במחסן את חפציו הרי שסביר להניח שמדובר בהנחיה הנוגעת לחפצים רגילים ושגרתיים שעלותם נמוכה ומוכה והם בני החלפה. בענייננו נטען כי מדובר במחשב נייד יקר, המכיל מידע ייחודי הנעדר גיבוי. שעה שמדובר ברכוש שכה יקר לתובע עליו החובה הראשונית לוודא כי הוא שמור מכל משמר, ליידע על כך את מנהלי המשמרת ולא להותירו במחסן פרוץ בתיק שאינו נעול.