ת"ק 56793-06-16 יוסיפון נ' חברת מלוני השרון בע"מ

1.התובע היה מנוי בבריכה במלון שמפעילה הנתבעת. בכתב תביעה קצר ביותר, טוען הוא כך: "עשיתי מנוי לבריכה במלון השרון והוצג לי כ-5 כוכבים והתברר לי שהבריכה היא ברמה של 2 כוכבים בלבד. ירוקת במים, חומצה במים, שירותים מטונפים". הפיצוי הנתבע על-ידי התובע הוא בסך 24,500 ש"ח. הנתבעת, מנגד, חולקת על טענת התובע בדבר איכות הבריכה ומתקניה. יצוין כי אין זו התביעה הראשונה שמגיש התובע נגד הנתבעת. בתביעה קטנה קודמת (ת"ק (הרצליה) 40233-04-16) תבע התובע החזר של כספים שונים ששילם לנתבעת, בטענה כי לא עשה במנוי שימוש נוכח מצבו הרפואי. תביעה זו נדחתה בפסק-דין מיום 18.8.2016 (כב' הרשם א' לכנר).

2.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. התובע לא הוכיח את טענותיו בכתב התביעה בדבר מצבה של הבריכה במלון, ובכלל זאת טיב המים בבריכה או מצבם הסניטרי של השירותים. התובע הציג בפניי תמונות שונות של הבריכה וסביבתה, אולם גם אם ייתכן שעולה מהן צורך לבצע עבודות תחזוקה כאלו או אחרות בבריכת המלון (בלא שאקבע בכך מסמרות), אין בהן כדי להוכיח את טענותיו בכתב התביעה. זאת ועוד, התובע טען בפניי כי הוא העלה את טענותיו אלו בפני הנתבעת עוד בשנת 2012. ביום 16.12.2012 הוא אף שלח לנתבעת מכתב בנושא (מוצג ת/1). חרף זאת, לפי גרסתו שלו, הוא המשיך להאריך את המנוי בבריכת המלון פעם אחר פעם. מכאן, שהתובע האריך את המנוי שלו בבריכה כשהוא מודע לטענותיו בקשר לאיכותה ורמת מתקניה, וכפועל יוצא מכך, מובן שאין הוא יכול לטעון עתה כי הופרה כלפיו התחייבות כלשהי או שנעשה כלפיו מצג שווא כזה או אחר.

3.למעלה מן הנדרש, דומה גם שנגד התובע קיים מעשה בית דין (מסוג השתק עילה), נוכח התביעה הראשונה שהגיש. כידוע, בבחינת קיומו של השתק עילה, השאלה היא האם בתביעה המאוחרת מועלות טענות שהתובע יכול היה להעלותן עוד בגדר התביעה הראשונה. זאת, על מנת לעודד תובעים לרכז את מלוא טענותיהם לגדרו של הליך אחד, ובכך לחסוך הן בזמנו של הנתבע הן בזמנו של בית המשפט (ראו, ע"א 823/08 חזן נ' רשות המסים – פקיד שומה נתניה, סעיף 7 (4.1.2009); ע"א 7218/10 ‏שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, סעיף 21 (29.1.2012)). בענייננו, התשובה לשאלה האמורה היא חיובית. כאמור, טענותיו של התובע בקשר לרמתה של הבריכה ומתקניה היו ידועות לו עוד בשנת 2012. אף שהטענות המועלות בתביעה דנא שונות באופיין מאלו שהועלו בתביעה הקודמת, התובע יכול היה לרכז את מכלול טענות אלו לגדרו של הליך יחיד (ראו, ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, סעיף 7 (פורסם בנבו, 4.3.2010)). מכאן, שקם בעניינו של התובע השתק עילה, שדי בו כדי להביא לדחיית התביעה. אין מדובר בעניין פורמלי-טכני גרידא. אכן, קיים טעם בטענת הנתבעת, כי בשל התנהלותו של התובע היא נאלצה להתגונן מפני שני הליכים נפרדים, על ההוצאות הכרוכות בכך. יש לתת לכך ביטוי בהוצאות המשפט שייפסקו לחובת התובע.

4.בשולי הדברים יוער, כי בין בעלי הדין גם התעוררה מחלוקת בדבר התקופה שבה היה התובע מנוי בבריכה של הנתבעת. לטעמי אין צורך להכריע במחלוקת זו, וכך או אחרת, דין התביעה להידחות.

5.התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות משפט לזכות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: