ת"ק 56739-02-14 הלון נ' חלאווי

לפניי תביעת נזקי רכוש, שהוגשה ביום 27/2/14 בגין תאונת דרכים שארעה ביום 1/4/07.

התובע טען כי הנתבע פגע ברכבו מאחור בזמן שהתובע היה בעמידה ונתן זכות קדימה לכלי רכב, שעמדו בככר.

לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע, אני מחליטה לדחות את התביעה, מאחר והתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנזק הנתבע כעת קשור בקשר סיבתי לתאונה מיום 1/4/07.

הנתבע אישר כי היה מפגש בין כלי הרכב, וכי התובע טען בפניו שהוא פגע בו וצילם את רשיון הנהיגה ואת תעודת ביטוח החובה שלו (ת/1). הנתבע טען כי לא נגרם כל נזק וכי התובע לא פנה אליו בעניין במשך השנים, למרות שהנתבע קונה בסופרמרקט של התובע. התובע הציג הודעה על תאונה, שמסר למשטרת ישראל ביום 17/4/07 (ת/2) התובע הציג כי הרכב נבדק ע"י השמאי ביום 17/7/07, והציג צילום רשיון רכב התקף מיום 11/5/07 (ת/7). בניגוד לדברי התובע על התמונות אין תאריך, המעיד על מועד צילומן. בדיקת הרכב ע"י שמאי רק שלושה חודשים וחצי לאחר התאונה גם היא מעמידה את התביעה בספק. בחוות דעת השמאי מיום 21/5/13 נטען כי התאונה ארעה ביום 9/4/07. כן הציג התובע חוות דעת שמאי מיום 9/6/09 על אותו מוקד נזק, ללא התייחסות למועד התאונה (ת/6). יצויין כי מס' הקילומטרים שגמא הרכב לפי חוות דעת השמאי משנת 2009 ומשנת 2013 זהה-254,333 ק"מ, דבר הסותר את טענת התובע כי הרכב היה בעבודה בירושלים (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 15-17).

בולטת לעין העובדה כי הדיווח על התאונה לחברת הביטוח של התובע, מכתבי הדרישה וחוות הדעת נעשו רק בשנת 2013, שש שנים לאחר האירוע. אפילו התשלום לשמאי עבור חוות הדעת נעשה רק בשנת 2013 ועוד בצ'ק דחוי לחצי שנה. במהלך שש שנים יכולים לקרות ארועים רבים, הקשורים לרכב, בו נוהגים עובדי התובע בירושלים, והעובדה שהתובע לא שלח כל מכתב דרישה במשך שש שנים, בניגוד לטענתו, ולא תיקן פנס שבור ברכב, עד שנת 2013, אומרת דרשני. השמאי, שהיה מודע לפער הזמנים, לא התייחס לזהות בין הנזק שראה ביום 17/7/07 לנזק שהעריך בשנת 2013.

דין התביעה להידחות גם בשל אי הבאת ראיות ע"י התובע. התובע לא ציין בכתב התביעה או בכל שלב, עד שנשאל על ידי, כי הוא אינו הבעלים הרשום של הרכב, אלא בנו, הלון ליונרד. אמנם הבן הגיש אחרי הדיון אישור לפיו הסמיך את אביו להגיש את התביעה ופסק הדין יחייב גם אותו, אך נמנע מלהתייצב לדיון ולהעיד על התאונה, אף שהיה נוכח בה. התובע גם אמר בדיון שיש לו תמונות של רכב הנתבע, כפי שניזוק לאחר התאונה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 19-21), אך למרות שניתנה לו ארכה להגשתן, לא ניצל אותה. הכלל הראייתי קובע כי צד שאינו מגיש ראיות שברשותו, חזקה כי לו היה מציג אותן היו פועלות לרעת גרסתו.

איני מקבלת את הרישום בכתב יד על גבי ההודעה על תאונה של התובע למבטחת, לפיה המסמך "התקבל 16.4.07". המדובר במסמך לא חתום ע"י המודיע, ואין עליו חותמת המבטחת או הסוכנות, אם התקבל במועד אצל מי מהן. גם לא הוצג אישור אי הגשת תביעה, אלא לאחר הדיון, והוא הופק רק ביום 29/9/14. גם טופס ההודעה על תאונה הוגש רק לאחר הדיון, למרות שלדיון הגיע התובע מצוייד במסמכים רבים.

הסיכום הינו כי התובע לא הותיר רושם אמין, ולא הרים את הנטל להוכיח כי הנזק הנתבע קשור בקשר סיבתי לתאונה, שארעה בשנת 2007.

הנתבע לא הוכיח קיומו של ביטוח מעבר לביטוח חובה, אך ממילא העובדה שהדרישה באה לראשונה לאחר שש שנים, היתה מונעת כיסוי ביטוחי, מאחר ובוודאי הנתבע לא מסר הודעה לחברת הביטוח שלו, אם היה לו ביטוח בחברה כלשהי, ועל כן אין לייחס לעניין קיום הכיסוי הביטוחי לנתבע משמעות.