פסקל נ' לונה אופיס

לפני בקשה מיום 14.9.17 שהגיש הנתבע לביטול פסק דין שניתן ביום 22.8.17 בהיעדר התייצבות הנתבע לדיון. על פי פסק הדין על הנתבע לשלם לתובע סכום של 7,300 ₪ הכולל הוצאות משפט. באשר לאי הופעתו טען הנתבע כי לא קיבל זימון לדיון שנקבע ליום 22.8.17 וכי טענותיו של הנתבע כי הגיע לעסק שלו שבקריות שקריות. חרף האמור בבקשת הנתבע לא הגיש כתב הגנה. באשר לסיכויי הגנתו, טען הנתבע כי אכן רכבש מהתובע חלקים לטלפונים ניידים בעלות של כחמשת אלפים ₪ בלבד ולאחר שקיבל את הסחורה התברר כי חלקה פגומה. התובע סירב לטענתו להחלפת הסחורה הפגומה בסחורה תקינה. עוד טען בבקשה הנתבע כי הודיע לתובע כי איננו מתחמק מתשלום החוב והסכום המגיע לו אך לטענתו יש לקזז את מחיר הטלפונים הפגומים מהסכום הכולל.

התובע הגיש תגובה לבית המשפט כי הוא מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו הנתבע עשה כל שניתן על מנת להימנע מקבלת מסמכים מבית המשפט. התובע שולל מכל וכל את גרסת הנתבע וטוען כי מההודעות שצירף לכתבי הטענות ניתן ללמוד כי הנתבע מתחמק מתשלום חוב פעם אחר פעם וכי רק בחלוף 7 חודשים העלה הנתבע טענה של מכשירים תקולים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, זאת בכפוף להפקדת

סך 3,000 ₪ בקופת בית המשפט.

תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות

קטנות"), שכותרתו היא: "אי התייצבות למשפט", מקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על יסוד

כתב התביעה בהיעדר הנתבע.

אקדים ואומר שככל שההזמנה לדיון הומצאה לנתבע כדין, אין חובה לבטל את פסק הדין. עיון בתיק

בית המשפט והמסמכים שהוצגו בפני על ידי הנתבע מלמדים כי הזמנה לדיון הומצאה לנתבע כדין. לנתבע ניתן יומו בבית המשפט ואולם הוא בחר שלא להשתמש בזכות שניתנה לו. משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק.

במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה לידי הנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי הצלחה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי). כאמור, מקרה זה לא שוכנעתי כי פסק הדין פגום בשל היעדר המצאה כדין.

פסק דין, שניתן בהעדר התייצבות, ניתן לאחר שבית המשפט השתכנע כי אכן בוצעה מסירה כדין ועל כן הביטול המבוקש הינו מתוקף שיקול דעת של בית המשפט . במקרה זה על התובע להוכיח שני יסודות מצטברים :

א.סיבה טובה למחדלו כאשר בעניין זה יש לבחון את אי הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

ב.סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין כאשר מבחן זה הוא המבחן העיקרי (ראה- בר"ע (מחוזי חיפה) 1835/07 יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד ([פורסם בנבו] פורסם ביום 5.11.2007).

אכן הנתבע עשה כל שניתן על מנת שלא לקבל מידיו של התובע את מסמכי בית המשפט אך סבורני כי מחדלו לא נעשה מתוך זלזול בהליך המשפטי.