רוזנשטין נ' סמסונג אלקטרוניקס ישראל בע"מ ואח'

תביעה על סך של 5,538 ש"ח בגין רכישת מכשיר טלפון סלולרי מסוג "סמסונג גלאקסי 7S".

התובעת רכשה את המכשיר ביום 4.12.2016 מחנות מורשית בעיר אילת ושילמה עבורו סך של 2,539 ש"ח.

הנתבעת 1 הינה נותנת האחריות בעד המכשיר, והינה חברת בת של יצרנית המכשיר.

הנתבעת 2 הינה מרכז שירות מורשה מטעמה של הנתבעת 1 לצורך מתן שירותי תיקון למכשירי טלפון ניידים מסוג סמסונג.

לטענת התובעת, ביום 17.12.2016 נצפה במכשיר פס בצבע סגול שחצה אותו באופן תמידי. ביום 22.12.2016 היא הכניסה אותו לתיקון בסניף של הנתבעת 2 וביום 30.12.2016 המכשיר הוחזר לידיה.

לאחר קבלתו התברר לתובעת כי נבצר לשמוע במכשיר שיחות נכנסות והמכשיר כבה עצמונית מעת לעת. ביום 8.1.2017 היא הכניסה את המכשיר לתיקון אצל הנתבעת 2 והוא הוחזר לידיה ביום 17.1.2017.

ביום 23.1.2017 חל במכשיר נתק במהלך האזנה להוראות הקוליות של יישומון הניווט ורק עם כיבוי המכשיר והדלקתו מחדש מעת לעת, פעלה מערכת השמע הקבועה בו. התובעת הפקידה את המכשיר בידי הנתבעת 2 ביום 6.3.2017 (אחרי שפנתה בתלונה למועצה לצרכנות) עם דרישה להחלפת המכשיר, ואולם הנתבעת 2 רק הסכימה לתקנו.

נוכח האמור הגישה התובעת תביעה זו.

הנתבעות מודות בפגם באירוע הראשון ואולם טוענת כי זה תוקן כהלכה, והתקלות הנוספות הנטענות לא אירעו ולא נצפו. לטענתן, המכשיר הוחזר לתובעת כשהוא תקין ולאחר שבוצעו בו טיפולים מונעים, עדכון גירסה ואיפוס.

עוד טוענת הנתבעת 1 כי בכל מקרה אחריותה על פי הדין מוגבלת לתיקון ולא להחלפה.

בפן העובדתי אני מאמץ את גירסת התובעת בנוגע לתקלות שנפלו במכשירה. התביעה מחוזקת בתלונה שהגישה התובעת בזמן אמת למועצה הישראלית לצרכנות. כמו כן, לא נראה לי כי התובעת חפצה ריב ומדון. התרשמתי כי כל כוונתה היתה להינות מהמכשיר שרכשה במיטב כספה ולהשתמש בו, ולא התרשמתי כי תמציא טענות שווא ביחס לתקלות בלתי קיימות.

זאת ועוד – הנתבעת 1 צירפה לכתב הגנתה את טופסי הבדיקות שערכה למכשיר מהם עולה, לטענתה, כי המכשיר תקין לחלוטין. נציג הנתבעת 2 אישר בפני בעדותו כי כל מכשיר נבדק פעמיים – גם בכניסה למעבדה וגם ביציאה ממנה (עמ' 2 ש' 12).

דא עקא, מעיון בדו"חות שצורפו (שכאמור, לכאורה, מעידים על תקינות המכשיר) עולה כי המדובר בדו"חות היציאה מהמעבדה ולא בדו"חות הכניסה אליה (ראה נספח ה' שתאריכו 12.1.2017, ונספח ז' שתאריכו 12.3.2017).

דהיינו, אף שיש בידי הנתבעות תיעוד על בדיקת המכשיר בעת כניסתו ועל מצבו – הם לא הביא תיעוד זה בפני. היעדרה של ראיה זו מחליש את גירסת ההגנה בדבר תקינותו של המכשיר בעת כניסתו למעבדה, ומחזקת באופן משמעותי את גירסת התובעת.

בנוסף, נציג הנתבעת 2 העיד כי לא הוא זה שבדק את המכשיר אך הוא יודע מי הטכנאים שבדקו אותו. למרות זאת, טכנאים אלה לא הובאו להעיד (עמ' 2 ש' 11-19).

נוכח האמור אני מאמץ את גירסת התובעת וקובע כי במכשיר נפלו התקלות המתוארות בכתב התביעה.

בפן המשפטי, הנתבעות נאחזות בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה) תשס"ו – 2006. לטענתן, בהתאם לתקנות אלה מוגבלת חבותן לתיקון בלבד.

דעתי שונה. תקנות אלה אכן נועדו לקבע את חובת היצרן והיבואן ליתן שירות תיקונים בגין מוצריהם, ואולם הן לא באו לשלול את התרופות הנתונה לכל רוכש בהתאם לחוק המכר, תשכ"ח – 1968. ככל שמכר של טובין מסויימים עולה כדי אי התאמה כהגדרתו בסעיף 11 לחוק, הרי שהרוכש אינו חייב להסתפק בתיקון, ורשאי הוא לבטל את העיסקה כולה.

ואדגיש – אין ספק שגם במוצרים חדשים עשויים ליפול תקלות. במיוחד נכון הדבר במוצרי חשמל ואלקטרוניקה אשר רכיביהם הינם רגישים. פגם חד פעמי במכשיר חדש, לכשעצמו, אינו מהווה בהכרח הפרת חיובי המוכר בהתאם לחוק המכר, כל עוד התיקון נעשה כהלכה ובהתאם לכתב האחריות.