לוין נ' מגדיש

בתאריך 27.1.17, בכיכר הידועה בשם "כיכר הפסנתר" באור עקיבא, ארעה תאונת דרכים בין

רכבה של התובעת מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 73-095-10 (הלן: "רכב התובעת") לרכבו של הנתבע מסוג הונדה מ.ר. 19-462-65 ( להלן: "רכב הנתבע") .

אין חולק על כך שרכב הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור, שעה שזו צרה את רכבה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש במעבר החציה המסומן במקום.

דא עקא, שבעוד התובעת עותרת לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בגין נזקיה בסך כולל של 3,922 ₪ (3,337 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב + 585 ₪ בגין שכר טרחת השמאי שבדק אותו), טוען הנתבע כי מדובר בסכום גבוה ומופרך בהתחשב בכך שהתאונה ארעה בעת שמהירות נסיעתו היתה נמוכה מאוד ("אולי 10 קמ"ש") והחלק היחיד שניזוק ברכב התובעת היה הטמבון.

הנתבע, שאמנם לא הגיש כתב הגנה,אך התייצב לדיון בבית המשפט, טען בעדותו בפני כי התכוון לתקן את הנזק שנגרם לרכב התובעת בכל מקום שהיא תבחר בו, על חשבונו, ואף לממן השכרת רכב חלופי עבורה, אלא שהיא סרבה להצעתו ואמרה ש"אף אחד לא עולה על הרכב שלה".

בהכחישם את גרסת הנתבע בחלקה, טענו התובעת ואחיה אשר העיד מטעמה, כי הנתבע הציע ל להם – באמצעות חברו, שייקח את הרכב למוסך באור עקיבא ויחזירו לאחר התיקון ולכך הם סרבו.

לאחר ששמעתי את טענות התובעת והנתבע בכל הנוגע להיקף הנזק, צפיתי בתצלומים שצורפו לחוות דעת השמאי ולא הבחנתי בקיומו של נזק כלשהו לפנסי הרכב (כפי שצוין בחוות הדעת עצמה), יצאתי עמם אל מגרש החניה הסמוך אל בית המשפט, צפיתי בנזקי התאונה בעצמי ונוכחתי לדעת כי בהקשר זה צדק הנתבע כשטען כי רכבה של התובעת נפגע בפינה השמאלית אחורית של הטמבון , הא ותו לא.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,080 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב (הנזקים לטמבון ולא לפנסים) + 585 ₪ שכר טרחת השמאי, דהיינו 2,665 ₪ בתוספת הוצאות בסך 300 ₪ ובסה"כ 2,995 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.