ת"ק 56410-11-15 אופיר ואח' נ' הלרשטיין ואח'

לפניי תביעה בגין סיום יחסי שכירות. התובע שכר את דירת הנתבעים מיום 1/1/14 עד יום 31/12/14 (נספח 5 לכתב התביעה). החוזה חודש בהסכמה לשנה נוספת ביום 23/12/14 (נספח א' לכתב ההגנה, פרוטוקול מסירה מיום 30/12/15, נספח י' לכתב ההגנה).

התובע טוען כי הנתבעים מסרבים להחזיר לו כספים, שהוציא לתיקונים ושיפורים בדירה, ואשר התחייבו להשיב לו בסכומים הבאים: 590 ₪ עבור תיקון אינסטלציה (נספח 2 לכתב התביעה, קבלה מיום 13/4/15), 393 ₪ עבור חלק הדירה בתיקון גגון ברכוש המשותף, 600 ₪ בגין מחצית מעלות גגון לאופניים, שהתקין התובע בהסכמת הנתבעים במרפסת, ו-3,500 ₪ בגין אובדן הנאה מחלק מהדירה בגין היווצרות עובש בארונות המטבח ובגין תריס יציאה למרפסת שנשבר ולא תוקן. צורפו תכתובות מסרונים בין הצדדים (נספח 1 לכתב התביעה, ות/1), מהן עולה כי הנתבעים הבטיחו לתובע, בהיותם בחו"ל כי ישיבו לו את עלות תיקון האינסטלציה (מסרונים מיום 13/4/15), כי אישרו כי הגגון שבנה במרפסת "נראה בסדר" וכי התובע ביקש מהם השתתפות בעלות, "למרות שלא דיברנו על כך" (מסרונים מיום 20/1/15). אין קבלה או חשבונית על עלות הגגון ,והתובע טוען כי מסר את החשבונית לנתבע. הנתבעים סרבו לשאת בתיקון האינסטלציה, מאחר ולטענתם נגרם משימוש הדיירים, סרבו להשתתף בעלות הגגון והכחישו כי התובע שילם עבור שיפוץ הגגון ברכוש המשותף. (נספח 3 לכתב התביעה, מכתב הנתבעים מיום 7/6/15).

הנתבעים טוענים, ראשית, כי התובע לא מסר תשלום עבור חודש השכירות האחרון, מאחר ובעת חידוש החוזה היו ברשותו רק 11 צ'קים, וכי מטרת התביעה הינה התנערות מתשלום זה. הנתבעים טוענים כי אינם חייבים בתשלום פתיחת הסתימה, שבוצעה ע"י השרברב מאחר ואין מדובר בנזילה אלא בסתימה, שנגרמה כתוצאה משימוש התובע בדירה מזה 15 חודשים (נספח ב' לכתב ההגנה, מכתב הנתבעים לתובע מיום 10/5/15). הנתבעים גם הציגו קבלה וחשבונית על עבודות אינסטלציה מקיפות שבוצעו בדירה ביום 16/3/15 בעלות 3,300 ₪ (נספח ז' לכתב ההגנה). הנתבעים טוענים כי רק בחודש מאי 2015 לאחר דרישתם כי ימציא להם את הצ'ק השנים עשר, העלה את דרישותיו, הלא מוצדקות. הנתבעים טענו והציגו הוכחות לפיהן איש מהדיירים ובכללם גם לא הנתבע נדרש לשלם כל סכום שהוא עבור תיקון הגגון ברכוש המשותף (נספח ג' לכתב ההגנה, מכתב מנציגת ועד הבית מיום 5/5/15).

הנתבעים טענו כי העובש בארון אחד נוצר במהלך שימוש התובע בדירה, בגין הפרשי טמפרטורה ולחות, ולגבי התריס טענו כי היה מדובר בבורג שנפל, תוקן ע"י הנתבע עם קבלת הדירה, ולא מנע מעבר למרפסת אלא רק סגירת התריס עד הסוף (נספחים ח' ט' לכתב ההגנה, תמונות).

אין חולק כי בחודש מאי 2015 שלח לנתבעים צ'ק ע"ס 4,010 ₪, לאחר שקיזז מדמי השכירות של חודש דצמבר 2015 בסך 5,000 ₪ את הסכום 990 ₪ (נספח ה' לכתב ההגנה, מכתב התובע מיום 11/5/15), אך הצ'ק הוחזר לו ולא נפרע ע"י הנתבעים.

הנתבעים הגישו גם כתב תביעה שכנגד, בו טענו כי מאחר והתובע לא שילם עבור חודש דצמבר 2015 ולא פינה את הדירה עד ליום 30/12/15, הינו חייב בפיצוי מוסכם בשיעור 350 ₪ ליום, ולחלופין החזר שכר הדירה בצירוף ריבית והצמדה. עוד תובעים הנתבעים מהתובע את פירוק הגגון, שבנה במרפסת והשבת המצב לקדמותו בעלות משוערת של 1,400 ₪ ואובדן זמן בסך 1,000 ₪.

התובע, הנתבע שכנגד, עמד על טענת הקיזוז מהצ'ק עבור חודש דצמבר, טען כי לא הפר את החוזה ומסר צ'ק מתאים די זמן לפני מועד פרעונו, וכי החלטת הנתבעים לא לפרעו אינה יכולה להיות בעוכריו. התובע טוען כי הגגון הותקן בהסכמת הנתבעים, וכי דרישתם לפירוקו הינה גחמה, ולא הוכחה עלותה, אשר בוצעה ע"י הנתבע בעצמו. התובע חוזר על טענתו לפיה הנתבעים סרבו לבצע תיקונים בדירה במהלך תקופת השכירות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את הצדדים בדיון, אין לי אלא להצטער על שמערכת היחסים החוזית בין הצדדים הגיעה לסיום באופן כזה.

בהתייחס לרכיבי התביעה, אני מוצאת כי התחייבות הנתבעים להשיב לתובע את עלות הזמנת האינסטלטור, בעת ששהו בחו"ל, אינה מהווה התחייבות בלתי חוזרת. לאחר שהוכח כי בוצעה עבודת אינסטלציה משמעותית בדירה בחודש מרץ 2015 במימון הנתבעים, והעבודה לשמה הזמין התובע את השרברב בחודש אפריל היתה פתיחת סתימה בדירה, הרי שהתיקון חל על השוכר, מכח שימושו בדירה (סעיף 8.3 לחושה השכירות, סעיף 7 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971).