כהנא נ' כלביט שיש בע"מ ואח'

התובעת החנתה את רכבה ברחוב גד מכנס בנתניה, סמוך למלון "רזידנס". לטענתה, בעת שחזרה לרכבה הבחינה כי מכסה המנוע של רכבה נפגע ונגרם לו נזק.

לטענתה, באותה העת ביצעה הנתבעת 1 עבודות סיתות בקיר החיצוני של מלון רזידנס. הנתבעת 1 לא דאגה לכיסוי וגידור השטח וכתוצאה מכך עפו אבנים כאשר אחת מהן פגעה ברכב התובעת.

מנגד, טענה הנתבעת 1 כי אין לה כל אחריות לנזק. נטען כי עובדי הנתבעת 1 אשר שהו במקום העידו כי לא היה אירוע חריג וכי לא נפל דבר עקב עבודות הבניה שבוצעו במקום.

בדיון בפני העידו התובעת ובעלה וכן העיד מר יאיר אלוני נציג הנתבעת 1.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי העדויות בפני, החלטתי לקבל התביעה. להלן טעמיי.

אין חולק כי התובעת ובעלה לא היו עדים לפגיעה ברכבם. יחד עם זאת, העידו כי כאשר הגיעו לרכב ראו אבנים מתעופפות לכיוון הרחוב ופנו בזמן אמת לאחד מבעלי המלון.

מנגד, נציג הנתבעת 1 העיד כי אכן הנתבעת 1 מבצעת עבודות במקום ואולם, הקיר עליו עבדו היה מכוסה. עוד העיד כי עובדי הנתבעת 1 אשר היו במקום טענו בפני כי אכן עפו כמה אבנים ואולם, אף אחת מהן לא פגעה ברכב התובעת.

אלא, שהנתבעת 1 לא העידה אף אחד מהעובדים שעבדו במקום באותה העת. מעבר לכך, התובעת אף הציגה בדיון תמונה ממנה עולה כי הקיר לא היה מכוסה ברשת, כטענת הנתבעת 1.

לעניין הנזק, לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי. מנגד, טען נציג הנתבעת 1 כי בתחילה העריך בעלה של התובעת את הנזק לרכב בסך של כ- 500 ₪ ולאור זאת הציעה הנתבעת 1 להשתתף בעלות התיקון. נציג הנתבעת 1 טען בדיון כי הפגיעה הנראית ברכב אינה פגיעת אבן וכי עלות התיקון על פי חוות דעת השמאי הינה מופרזת.

בעלה של התובעת העיד כי אכן סבר כי ניתן יהיה לבצע את התיקון בטכניקה מסוימת מבלי לפגוע בצבע הרכב ואולם, לאחר שפנה לשמאי התברר לו כי לא ניתן לעשות זאת. עוד הוסיף וטען כי הרכב היה בן שנה בעת הפגיעה.