ת"ק 56346-06-14 אטיאס נ' בואני ואח'

עניינה של התביעה לתשלום נזקי רכוש שנגרמו לתובע בגין תאונת דרכים.

ביום 27.4.2014, חנה רכבו של התובע בחניה במאונך למדרכה. הרכב בו נהגה הנתבעת 2 חנה בסמוך לרכבו של התובע. כשהנתבעת 2 ניסתה לצאת מהחניה היא פגעה עם רכבה ברכבו של התובע. הנתבעת 2 המשיכה בנסיעה ולא עצרה על מנת לעמוד על הנזקים.

עובר אורח שעבר במקום הבחין בפגיעה והשאיר לתובע פתק על שמשת רכבו ובו פרטים על הרכב הפוגע.

התובע ואמו ערכו ניסיונות לברר מי הפוגע, ולאחר בירורים רבים הגיעו אל הנתבעת, אשר נהגה ברכבה של דודתה, הנתבעת 1, אשר נמחקה מכתב התביעה.

אמו של התובע יצרה קשר עם אביה של הנתבעת 2, אשר סירב למסור את פרטי הביטוח של הרכב, וביקש לנקות את הנזק שנגרם לרכבו של התובע באמצעות חומר ניקוי.

בפני העיד עד ראיה מטעם התובע אשר הבחין בפגיעה ותיאר כי בזמן הפגיעה שמע חבטה, ובלשונו- "בום", כתוצאה מהפגיעה.

האדם אשר השאיר את הפתק על שמשת רכבו של התובע לא הובא למסור עדות אולם אין חולק בין הצדדים כי אף הוא היה עד לפגיעה, ולטענת אביה של הנתבעת 2 בגרסתו של אותו אדם היה לתמוך בטענות הנתבעת 2.

הנתבעת 2 הודתה, כי פגעה ברכבו של התובע. לטענתה, בזמן הנסיעה לא חשה ולא שמעה כי פגעה ברכב, ובשל כך לא עצרה ולא ירדה מרכבה על מנת לעמוד על הנזקים שנגרמו. יחד עם זאת טוענת הנתבעת 2 כי היא גרמה רק לשריטות ברכב, ומכחישה את נזק הפח שנוצר.