קורמן נ' קפלון

1.לפני תביעה כספית, על סך 6,000 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.9.15 ברחוב הל"ה 6 בירושלים.

2.התובעת היא הבעלים והנהגת ברכב מסוג סובארו אימפרזה מ.ר. 69-418-58 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע הוא הבעלים והנהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מסוג סוזוקי מ.ר 26-673-53 (להלן: "רכב הנתבע").

3.אליבא דגירסת התובעת כעולה מכתב התביעה, ביום 11.9.15 עת שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת הבחינה ברכב הנתבע כשהוא יוצא מחנייה בנסיעה לאחור. התובעת צפרה להזהירו אך ללא הועיל. נזקי רכב התובעת הוערכו ע"י שמאי רכב מוסמך בסך 4,666 ₪. כן התובעת נשאה בשכ"ט שמאי בסך 550 ₪ ובגין אגרת בית משפט וכן, לטענתה, נגרמו לה הפסדי השתכרות, הוצאות דלק ונסיעות בסך כולל של 784 ₪. סה"כ הנזקים שנגרמו לתובעת מסתכמים בכ- 6,000 ₪.

4.הנתבע מכחיש בכתב ההגנה מטעמו טענות התובעת. לטענתו, עת שהיה בעיצומה של כניסה למקום חנייה ברחוב הל"ה, שמע את חיישני הרברס שלו מצפצפים ועל כן עצר את רכבו כאשר לפתע נפגע מרכב התובעת אשר לדבריו לא שמה לב לנעשה בדרכה, נסעה לאחור בחוסר זהירות ופגעה ברכבו. בכך, לגרסתו, גרמה להתרחשות התאונה ותוצאותיה. לנוכח האמור טוען הנתבע, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של התובעת אשר נהגה את רכבה ברשלנות ובחוסר זהירות. בנוסף, טען הנתבע, כי ביקש להזמין משטרה למקום התאונה ואולם, התובעת סירבה.

5.בדיון שנערך בפניי במעמד הצדדים ביום 6.11.16 העידו הצדדים אודות נסיבות קרות התאונה.

5.1התובעת העידה בפניי. לדבריה, יצאה מחניה בנסיעה לאחור כאשר החלק האחורי של הרכב פונה כלפי חוץ, עת הבחינה ברכב הנתבע המבקש להיכנס למקום חנייה בצד הנגדי של הכביש או אז עצרה את רכבה. רכב הנתבע שביקש להתיישר בחנייה אליה נכנס החל לפתע לנסוע לאחור, התובעת צפרה לו כדי להזהירו מפני פגיעה אך ללא הועיל. בחקירתה הנגדית הודתה התובעת, כי לא ציינה בכתב התביעה את העובדה שבטרם עצירתה נסעה היא לאחור במטרה לצאת ממקום חנייה. כמו כן, ציינה כי התאונה התרחשה עת רכבה היה מצוי כאשר מחצית קדמת רכבה היה עדיין מצוי במקום החנייה ומחציתו האחורית בולטת לכביש. בנוסף, התובעת אישרה, כי סירבה להזמין משטרה נוכח הזמן הלוחץ בשעת צהריים מאוחרת בערב חג ראש שנה והעובדה שעסקינן בנזק רכוש בלבד. בנסיבות אלה, סברה, כי לא היה כל מקום להזמין את המשטרה. התובעת העידה, כי היא צפרה על מנת להזהיר את הנתבע מפני פגיעה בה אך ללא הועיל.

5.2הנתבע העיד בפניי. לדבריו, התאונה התרחשה באמצע הכביש כאשר הוא ביקש להיכנס למקום חנייה הסמוך לביתו . על מנת להתיישר, חל הנתבע לנסוע לאחור וכאשר שמע את חיישני הרברס של רכבו בלם את רכבו וכעבור שנייה או שתיים שמע את הפגיעה. הנתבע אישר כי נגרם נזק לרכבו אשר לא תוקן. גב' שלומית, בת זוגו של הנתבע, מסרה, כי הם לא הפעילו את הביטוח הואיל וסברו שניתן יהיה להגיע לפשרה עם התובעת.

דיון ומסקנות:

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים המעורבים ובחנתי את הראיות שהוצגו נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בעיקרה. להלן נימוקיי.