ת"ק 56196-05-17 שיינברגר נ' עירית ירושלים

עסקינן בתביעה בגין איחור רב בהסרת עיקול שהוטל על ידי הנתבעת. סכום התביעה הועמד על 24,000 ₪ - הואיל וסכום זה נגבה כשכר טרחה על ידי עורך הדין מטעם הנתבעת בעת גביית הכספים אשר בגינם הוטל העיקול.

התביעה נשמעה בפניי ביום 23.10.2017 והיא ממתינה כעת למתן פסק דין. נוכח עומס עבודה של הח"מ, הובהר בהחלטה בסיומו של הדיון כי יחלוף זמן עד מתן פסק הדין.

אלא שמבחינת התובע ההדיינות לא הסתיימה.

• ביום 26.10.2017 הגיש התובע העתק חשבונית להוכחת הוצאה כספית וכן טיעון הבהרה קצרצר (בקשה 12). נוכח מכלול נסיבות התיק, הוריתי על העברת המסמכים לידיעת הנתבעת.

  אלא שבכך לא הסתיימה פעילותו של התובע.

• ביום 16.11.2017 הגיש התובע 8 עמודים נוספים אשר בראשם הכותרת "הבהרה" ועניינם הוא תיק ההוצאה לפועל שהיה פתוח נגד הוריו. טענתו של התובע בפתח הדברים היא כי "כעת הגיעי לידי תיק הוצל"פ 308540141..." (בקשה 13). הוריתי כי התובע יבהיר מדוע רק עתה אותרו המסמכים והוגשו לתיק.

• בעקבות זאת הגיש התובע שלושה כתבי טענות נוספים בימים 19-20.11.2017, תחת הליכים 14 ו-15. התובע מבקש קיום דיון הוכחות נוסף, כאשר למעשה לא ברור מה תכלית הבקשה, מר רצונו ומה תביעותיו העדכניות. בין היתר צירף התובע לבקשתו מיום 19.11.2017 בהליך 14 מכתב אשר נעשה לכאורה על ידי עו"ד נחי כץ ביום 2.11.2017 אל ב"כ הנתבעת (בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי התובעת נגד הורי התובע) בדרישה ליתן הבהרות בדבר שכר הטרחה שנגבה בהם.

  יש להדגיש כי מכלל כתבי טענותיו הנוספים של התובע לא צלח נסיוני להבין מדוע המסמכים מופיעים ומוגשים רק עתה.

מלכתחילה היה ברור כי הטענות בתיק זה רבות ומגוונות ולמעשה הכעס של התובע על הנתבעת חורג אל הרבה מעבר לעניין מועד הסרת העיקול בפועל. ברם, הדיון התקיים על יסוד טענות מצומצמות וראיות שהיו בידי התובע. כעת, ערב מתן פסק הדין, מבוקש להרחיב את הדיון לתחומים נוספים תוך שהתובע אינו מצליח להציג את טענותיו ומטרותיו הנוכחיות. קיום דיון נוסף אינו פתרון קסם לשם הרחבת יריעת הדיון - תוך שנראה שהכיוון הוא תביעת השבה של סכום לא ברור אשר מתייחסת לכלל הגביה בפועל במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. מדובר בהרחבת חזית קיצונית, בוודאי בשלב מאוחר כל כך של ההדיינות.