גבר ואח' נ' כהן ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בעקבות נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה של תאונת דרכים.

1.התובע/הנתבע שכנגד (ייקרא להלן: "התובע"), נהג מונית במקצועו, הגיש תביעה כספית על הסך של 13,549 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שארעה ביום 21/2/16 בכביש מודיעין, שדרות החשמונאים. כעולה מתיאור התאונה בטופס ההודעה על ת.ד. מיום 1/3/16, ביום 21/2/16 "עמדתי לפני רמזור אדום לפני פניה שמאלה, רכב צד ג' לא שמר מרחק ונכנס בחלקו האחורי" (טופס התביעה שצורף לכתב התביעה.

באשר לסכום התביעה, ובהיותו בעל מונית, הגיש התובע את התביעה ללא רכיב המע"מ, כאשר עלות התיקון הישיר נאמדה בסך של 12,522; שכ"ט שמאי על הסך של 427 ₪, וימי עמידה בסך של 600 ₪. לתמיכה בגרסתו, צירף התובע תמונות מהן עולה כי הצדדים נפגשו לאחר האירוע במוסך – תמונות המוכיחות לשיטתו כי הנתבע הסכים לשלם בעבור הנזקים שגרם. עוד התובע מציין, כי הנתבע אינו מבוטח בביטוח מקיף.

2.הנתבע/תובע שכנגד (להלן: "הנתבע") שולל אחריותו לתאונה, וטוען כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של התובע. לטענתו, המדובר בכביש בעל 4 נתיבים, אשר שני נתיבים מיועדים להמשך נסיעה ישר ושניים מהם מיועדים לפניה שמאלה. בעודו נוסע בנתיב השני מצד ימין (המיועד להמשך נסיעה ישר), התובע עקף אותו מצד ימין והתפרץ לנתיב נסיעתו ללא איתות, מתוך מטרה לפנות שמאלה. באשר להסכמתו הנטענת לתשלום נזקי התובע, טוען הנתבע כי הצדדים ערכו נסיון לסיים המחלוקת בדרכי נועם, ע"י פניה למוסכים באקראי על מנת לבחון נזקי שני הרכבים ועריכת התחשבנות כוללת, לרבות אפשרות תשלום מצד התובע תוך אי הפעלת הביטוח מצידו. משלא צלח הנסיון, החליט הנתבע, לגרסתו, להוכיח עמדתו ולקבל את סרטון המקום.

בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע, טוען לנזקים שנגרמו לרכבו בסך של 21,506 ₪ - סכום המורכב מדמי שמאות על סך 1,123 ₪; נזקים ישירים בסך 15,149 ₪; ירידת ערך הרכב בסך של 2,414 ₪ וכן אבדן ימי עבודה בסך של 2,820 ₪.

3.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טען התובע כי הנתבע לא הציג אישור אי הגשת תביעה מקורי, וכן הכחיש את אחריותו לאירוע. בכתב ההגנה שכנגד ציין התובע כי נסע בנתיב השני מימין, וכאשר התקרב לצומת החל בעצירת הרכב, ולפתע הנתבע, אשר לא שמר על מרחק, נכנס בו מאחור. התובע מאשר, כי התעתד לפנות שמאלה, אולם הפגיעה ארעה עוד קודם לכך. כן שולל התובע את הנזקים שנתבעו בתביעה שכנגד.

4. לאחר ששמעתי הצדדים, עיינתי בסרטון ובחומר שהוצג, ונתתי דעתי למכלול הנסיבות, מצאתי לקבוע כי יש לחלק האחריות לקרות התאונה כך שהתובע ישא ב- 60% מהאחריות לקרות התאונה, והנתבע ב- 40%.

גרסתו של הנתבע עדיפה עליי על פני זו של התובע. בעוד בטופס התאונה, שנערך סמוך לאחר האירוע, תיאר התובע אירוע בו עמד לפני רמזור מתוך מטרה לפנות שמאלה, לאחר שהתגלה כי בידי הנתבע סרטון שתיעד את התאונה, שינה גרסתו לכך שתכנן לפנות שמאלה ותוך כדי האטה נפגע. חרף שינוי הגרסה, אף הגרסה המאוחרת אינה מדוייקת, משניתן להבחין בסרטון בקלות כי רכבו של הנתבע נסע בסטייה על מנת לעבור לנתיב השמאלי, ולא כפי שתואר על ידי התובע. זאת ועוד, תמונת הנזק של רכב התובע (פגיעה מאחור בצד השמאלי) לא מעלה כל ספק לכך שרכבו של התובע היה מצוי בסטייה, משהפגיעה אינה במרכז החלק האחורי של רכבו.

5.מנגד, גרסתו של הנתבע בכל הנוגע לתיאור התאונה היתה מהימנה וקוהרנטית. גרסתו נתמכת בסרטון ובתמונות הנזק. הסרטון מצביע על כך שרכב התובע נסע בתחילה צמוד לצד הימני של נתיב הנסיעה של רכב הנתבע (מכך אין לשלול כי עובר לצומת היה בנתיב הימני או בין הנתיבים הימניים) ובעודו נוסע בהטייה שמאלה, כרגע לפני הפגיעה, ביצע התובע סטיה נוספת - חדה יותר - לכיוון שמאל, ואף האט נסיעתו חרף מופע ירוק ברמזור הנתיב. הנתבע, מצידו, המשיך בנתיב נסיעתו ישר לאורך כל הנסיעה עד לרגע הפגיעה. נהיגתו של התובע לא תואמת תנאי הדרך בנסיבות העניין, וחרף עדותו – לא מצאתי בסרטון תימוכין לגרסתו לפיה ביצע סטיה בזהירות לאחר שאותת. בוודאי שאין כל הצדקה לעצירתו את הרכב בהיותו שלא בנתיב המיועד לפניה שמאלה, משלא יכולה להיות מחלוקת כי נותר בנתיב המיועד להמשך נסיעה ישר. נסיון הפניה של התובע שמאלה גרם לעצירתו שלו ונסיונו לעצור את התנועה, והכל בפתאומיות יחסית.

עדותו של העד מטעם התובע אינה מעלה או מורידה, משלא היה נוכח באירוע התאונה. נסיון הצדדים לקיים הידברות לאחר התאונה אינה רלבנטית, משיתר הראיות חד משמעיות.