ת"ק 55839-05-13 דגני נ' תודן קור בע"מ

התובע הוא בעל משאית להובלת מזון בקירור. הנתבעת היא בעלת מוסך שעיסוקה באחזקה, שירות ותיקון של יחידת קירור בהובלה.

בכתב התביעה המקורי שהוגש, נטען כי בשל "טיפול לקוי של הנתבעת נגרם נזק ליחידת הקירור עקב רשלנות בעבודתם". לאחר דיון שנערך בנובמבר 2013, הורה בית המשפט לתובע להבהיר ולפרט את תביעתו.

על פי כתב התביעה המתוקן, בתאריך 29.4.13 בסיום יום עבודה, נוכח התובע בקיומה של תקלה במשאבת הדלק של המשאית. למחרת הגיע אל הנתבעת כשבידיו משאבת דלק חדשה וביקש מצוות הנתבעת להרכיב המשאבה החדשה תחת זו המקולקלת. התובע השאיר את המשאית במוסך הנתבעת והלך לדרכו.

לטענת התובע, כעבור מספר שעות, נאמר לו בשיחת טלפון שיש צורך להחליף את המתנע (סטרטר). התובע אישר ההחלפה. התובע הוסיף כי כאשר הגיע אל המוסך על מנת לקחת את המשאית, נאמר לו שצינור הגז במשאית מפוצץ ויש צורך בהחלפתו. לטענת התובע הסכים לביצוע העבודה אולם אז ניגש לבדוק את המשאית והבחין כי הפיצוץ בצינור הגז מקורו בחריכה. חשדו של התובע נעור כי החריכה האמורה היא תוצאה של עבודה רשלנית ועל כן שילם על העבודה שבוצעה ועזב את המקום עם המשאית.

התובע הוסיף ופירט בכתב התביעה כי זימן מכונאי בשם סמי וזה בהדרכתו של מכונאי אחר בשם עמי פירק את הצינור המחורר. מאוחר יותר, בפגישה עם המכונאי עמי, בחן המכונאי את הצינור ופסק כי החור בצינור נגרם בעת החלפת הסטרטר. התובע עותר לחיובה של הנתבעת בגין הרשלנות בעת החלפת הסטרטר והנזק לצינור הגז.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה ופרטה גרסתה להשתלשלות האירועים. בתאריך 7.11.13 התייצבו הצדדים בבית המשפט (בפני כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי). בהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט כי כתב התביעה איננו מפורט וציין כי התביעה מבוססת על עדות שמאי אך אותו שמאי לא התייצב לדיון. בית המשפט הורה על זימון השמאי וכן אפשר לתובע שהות בת שבועיים להגיש פירוט כתב התביעה.

בתאריך 31.8.14 התייצבו הצדדים לפניי ונשמעו ראיות. יצויין כי באותו מועד התייצב השמאי מטעם התובע אך המכונאים סמי ועמי לא זומנו ולא התייצבו. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בחומר שמסרו לעיוני ובחנתי את הטיעונים מצאתי שהתובע לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו ואני דוחה את התביעה. אלו נימוקי:

אין מחלוקת כי בעת שהשמאי מטעם התובע בדק את צינור הגז של המשאית, מצא שהיה בצינור חור והחור הולחם באופן זמני. השאלה בבסיס התביעה היא האם הוכיח התובע שאותו חור נגרם בשל רשלנותה של הנתבעת. קיומו של קשר סיבתי בין החלפת הסטרטר לבין החור בצינור נטען לראשונה על ידי המכונאי עמי. לדברי התובע, אותו עמי הוא שהנחה אותו כיצד לפרק את הצינור והוא שקבע, לאחר שהצינור הובא לעיונו, כי החור נגרם בשל החלפת הסטרטר.

אלא שעמי לא הוזמן לעדות ועדותו נותרה בגדר עדות מפי השמועה. עדותו של עמי היא מרכזית וחיונית להוכחת הרשלנות שכן הוא איש המקצוע היחיד שהבחין בחור שנגרם, בטרם תוקן ובטרם הוחזר הצינור הפגוע למקומו במשאית והוא שהצביע על מנגנון ההתרחשות וקשר אותו לתיקון הסטרטר. הלכה ידועה היא וטעמה לא נס עם השנים קובעת כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ראו ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)). התובע הסביר שהמכונאים עמי וסמי לא זומנו לדיון משום שקיבל הודעה על שינוי המועד ימים אחדים קודם לדיון וכי הוא עצמו לא נמצא בביתו במשך החודש שקדם לדיון. עיון בשאילתת המסירות בתיק בית המשפט מעלה שהודעה על מועד הדיון נמסרה לידי התובע ביום 18.7.14 כלומר כחודש וחצי לפני מועד הדיון. התובע לא הגיש בקשה לדחיית המועד בשל צורך לזמן עדים נוספים או בשל העדרותו מביתו תקופה ארוכה ואישור על העדרות זו לא הוצג לבית המשפט. בדיון שנערך על בסיס כתב התביעה המקורי ביום 7.11.13 הבהיר בית המשפט בהחלטה כי לדיון הבא נדרש כל צד לדאוג להתייצבות כל העדים והראיות מטעמו (עמ' 2 ש' 12 לפרוטוקול). כמו כן בתיק בית המשפט מצויה בקשה לזמן את העד סמי לעדות והבקשה הוגשה כבר בחודש פברואר 2014. בית המשפט התיר הזימון אך התנה זאת בהפקדת סך 300 ₪ להבטחת שכר העד. סכום זה לא הופקד והעד לא זומן. התובע מעולם לא ביקש לזמן את העד עמי לעדות.