ת"ק 55812-03-17 זימה נ' כפיר ואח'

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 29.9.16. על פי כתב התביעה רכבו של התובע אשר היה נהוג על יעמד ברמזור אדום בנתיב ימני לפני פניה שמאלה. רכב הנתבעת שהיא אימו של הנתבע שנהג ברכב, על ידי בנה, עמד משמאלו וכאשר החל בנסיעה, נסע בנסיעה ישר ופגע ברכבו של התובע בחלקו השמאלי של הרכב.

כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובע נזק שעל פי הערכת חוות שמאי נאמד בסכום של 7,962 ₪ וכן בתוספת של 819 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי. בנוסף, תובע התובע על פי כתב התובענה סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט, יום עבודה וכן טרחה ועוגמת נפש.

הנתבעים הגישו כתב הגנה. מכתב ההגנה עולה כי הנתבע 1 מודה כי עמד לשמאלה של רכב התובע וכי עת הנתבע הבחין כי טעה בדרכו סימן לתובע כי הוא מבקש להמשיך ישר, אותת לימין אך התובע שככל הנראה לא הבחין ו/או התעלם ניסה להקדים את רכב הנתבע.

בדיון בפני טענו הצדדים כל אחד את טענותיו. התובע חזר על טענתו כי החל בנסיעה איטית על מנת לפנות שמאלה ורכב הנתבע הגיח במהירות והתנגש ברכבו ופגע ברכבו. התובע הציג תמונה על מנת להראות את המקום בו אירעה התאונה (ת/1).

הנתבע חזר על האמור בכתב ההגנה והודה כי זו טעות שלו וכי המשיך לנסוע ישר בנתיב המיועד לפניה שמאלה. עוד ציין הנתבע כי לא ניסה להשתחל וכי יש נתיבים לכיוון הכניסה לקניון.

נציג חברת הביטוח טען כי מהנזקים שהציג התובע לרבות הנזקים ברכב הנתבע סותרים את גרסתו של התובע כי הנתבע חצה במהירות את הצומת ואז חצה שמאלה. לעומת זאת טען נציג הנתבעת 2 כי גרסתו של הנתבע מוכיחה כי הפניה שמאלה של רכב התובע נעשתה הרבה לפני כן ולכן האשם התורם של התובע רב יותר ואפילו מכריע. יתירה מכך טען נציג הנתבעת 2 כי התובע טען שלא ראה את רכב הנתבע במראה מה שמעיד כי ככל הנראה לא הסתכל במראה. לאור האמור, מבקש הנתבעת 2 לקבוע כי התובע אחראי לקרות התאונה ולדחות את תביעתו.