נג'אר ואח' נ' קשרי תעופה בע"מ ואח'

כתבי הטענות וטענות הצדדים

לפני תביעה כספית בסך של 33,000 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעות וזאת בשל אירוע שאירע בשדה התעופה באנטליה שבתורכיה.

מכתב התביעה עולה כי התובעים טוענים שביום 27.9.15 נסעו התובעים זוג צעיר, לירח דבש באנטליה. הטיול נרכש באמצעות הנתבעת 1 על בסיס הכל כלול וההזמנה בוצעה מול סוכנות נסיעות "מרקו פולו" באמצעות מר סאמר טאפש מבית ג'אן. טיסתם חזרה לישראל תוכננה ליום 4.10.15 בשעה 21:30 באמצעות חברת Corendom Airlines (להלן: "פגסוס"). לצורך כך הוסעו התובעים לנמל התעופה בשעות הערב המוקדמות באוטובוס אשר אורגן על ידי הנתבעת 1 יחד עם נוסעים אחרים שנאספו מבתי מלון שונים.

לטענת התובעים, עם הגיעם לנמל התעופה, פנו יחד עם הנוסעים האחרים אל דלפק הצ'ק אין של חברת התעופה הנ"ל. או אז נאמר לתובעים כי הטיסה תתקיים על ידי הנתבעת 2. לטענת התובעים החל מרגע זה החל מסע ייסורים והשתלשלות עניינים מצערת. לטענת התובעים, פנו לדלפק הצ'ק אין של הנתבעת 2 עם שתי מזוודות שהיו להם במהלך הטיול. הדיילת שישבה בדלפק לקחה את הדרכונים של התובעים ודרשה מהם להניח את המזוודה הראשונה שלהם על המסילה לצורך שקילה, סימון והעברה למטוס. התובעים הניחו את המזוודה על המסילה לצורך שקילה ואז באופן פתאומי לטענתם, עוד לפני שהספיקה הדיילת לסמן את המזוודה, לחצה על כפתור ההפעלה של המסילה אשר העביר את המזוודות של התובעים ישירות לתוך המסילה האוטומטית אשר מעבירה את כל המזוודות מכל הדלפקים אל העמסה למטוס. לטענת התובעים כל אותו זמן מרגע שהחלה הדיילת בטיפול בתובעים, היתה הדיילת עסוקה בשיחת חולין עם עמיתתה שישבה בדלפק הסמוך. לטענת התובעים, המומים מהמתרחש, התפרצו לשיחת החולין שניהלה הדיילת והפנו תשומת ליבה לכך שהמזוודה טרם סומנה וטרם נמסר להם שטר מטען. עד אשר הדיילת שמה לב למה שהתרחש לטענת התובעים המזוודה נעלמה אל תוך המסילה האוטומטית ותוך שניות ספורות נעלמה מעיניהם.

בכתב התביעה מתארים התובעים כי הדיילת היתה בלחץ וקראה לדיילת אחרת והסבירה לה את המתרחש. הדיילת האחראית החלה להתקשר ובד בבד הגיע נציג של הנתבעת 1 אך לטענת התובעים התאכזבו מטיפולו שכן לא ידע עברית וכי לאחר ששוחחו הנציג והדיילת בשפה התורכית נתבקש התובע 1 להתלוות לנציג על מנת לאתר את המזוודה האבודה. בחלוף יותר ממחצית השעה, נאמר לתובע 1 על ידי נציג הנתבעת 1 כי עליהם להמשיך בתהליך הצ'ק אין וכי המזוודה כבר נמצאת במטוס.

התובעים שלחו את המזוודה השניה ועלו למטוס של הנתבעת 2. לטענת התובעים בעת שישבו במטוס ותוך שהם מצטלמים, הגיעה אחראית הטיסה שעימה שוחחו בדלפק הצ'ק אין, מלווה בעוד אדם שזהותו אינה ידוע לתובעים ודרשו מהתובעים להתלוות אליהם אל מחוץ למטוס. התובעים טוענים כי הדבר נעשה בצורה מביכה וללא כל הסבר לעיני הנוסעים האחרים, בבושת פנים ובבהלה. מיד עם צאתם של התובעים מהמטוס, סגרו הדיילים את דלת המטוס והנ"ל החל בהמראה.

התובעים טוענים בכתב התביעה כי נלקחו אל נקודת המשטרה המקומית בתוך נמל התעופה, כאילו מדובר בעבריינים. לאחר בירור קצר שלא היה ברור מה תכליתו, שוחררו התובעים. לאחר מכן הובילו את התובעים למשרד, שם המתינו שעות ארוכות. בשלב מסוים לגרסתם נמסרה להם המזוודה השנייה שנשלחה על ידם. התובעים התקשרו לסוכנות הנסיעות בישראל ויידעו אותם אודות התקלה. חרף האמור, טוענים התובעים, נציג הנתבעת 1 עזב את נמל התעופה ולא חזר אליו עד למחרת בשעות אחר הצהרים המאוחרות. לטענת התובעים בשעה 03:00 לפנות בוקר מצאו עצמם נטושים בשעה התעופה ולא היה להם עם מי לדבר. התובעים נאלצו לעזוב את נמל התעופה באישון לילה ולחפש בית מלון. התובעים חיפשו בתי מלון באזור ולבסוף הצליחו למצוא בית מלון וזאת לאחר חיפושים רבים. עם אור הבוקר, כשהתובעים היו לשובים באותם בגדים, עייפים ורצוצים חזרו לנמל התעופה וניסו למצוא טיסה חזרה לארץ. לטענתם, למרות העובדה שסוכנות הנסיעות ונציגי הנתבעות היו מודעים למה שאירע, לא היה כל נציג במקום עד לשעות אחר הצהרים המאוחרות. התובעים טוענים, כי לאחר המתנה של שעות ארוכות, הצליחו התובעים לרכוש שני כרטיסים לטיסה שאמורה היתה להמריא לישראל בשעה 17:30 וזאת תמורת 600 דולר. עם הגעת נציג הנתבעת 1 למקום בסביבות השעה 16:00, הנחה אותם לבטל את הרכישה ולקנות שני כרטיסים חדשים דרכו תמורת 350 יורו אותם שילמו לו במזומן. הטיסה המריאה באיחור של 4 שעות והתובעים נחתו בישראל בסביבות חצות.

לטענת התובעים, המזוודה האבודה לא אותרה ולא הגיעה לישראל במשך חודשים ארוכים, עד שיום אחד בחלוף כשלושה חודשים, קיבלו התובעים שיחת טלפון שבה הודע להם שהמזוודה הובאה לנמל התעופה בן גוריון.

התובעים טוענים בכתב התביעה לרשלנות חמורה מצד הנתבעות ומצד נציגיהן, החל מהאירוע עצמו, כלה באופן שבו טופל על ידם. לטענת התובעים המזוודה שאבדה היתה מזוודה של הכלה הצעירה שהיו בה חפציה האישיים ובגדיה הטובים ביותר שאיתם עברה לביתה החדש. לטענת התובעים, התובעת 2 נאלצה להסתדר למשך מספר ימים ללא חפציה החיוניים, עד אשר הצליחה לרכוש חפצים אישיים. בנוסף, נגרמו לתובעים לטענתם הוצאות שונות, שיחות טלפון לישראל במחיר מופקע, מוניות והוצאות של לילה בבית מלון וכן טיסה חזרה.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה ולפיכך על התביעה להידחות. זאת ועוד, טענה הנתבעת 1 כי עוד בתאריך 25.9.17 העבירה הודעה לסוכנות הנסיעות "מרקו פולו" ולבית המלון באנטליה בדבר שינוי חברת התעופה בטיסת חזור מאנטליה לישראל.

הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי במועד מימוש הטיסה חזור בתאריך 4.10.15 התבקשו התובעים לרדת מהמטוס מטעמים ביטחוניים. זאת ועוד, הוסיפה הנתבעת 1 כי אין מדובר במחדל שנעשה על ידה שכן אין לדרוש ממנה לשאת באחריות שעה שאין לה שליטה במתרחש מעבר לים ובהחלטות שנלקחו על ידי ספקי שירות, קל וחומר כאשר מדובר בהליך ביטחוני. לטענת הנתבעת 1, החלטותיהן של חברות התעופה אשר נלקחו בזמן אמת ובכפוף לאילוצים ביטחוניים טכניים, הינן נסיבה שאין בשליטת הנתבעת 1 וכי אין לנתבעת 1 יד ורגל בכך. גם באשר לכבודת התובעים הרי שאלה באחריותה הבלעדית של חברת התעופה. לעניין סכום הפיצוי הנדרש, טענה הנתבעת 1 שהוא חורג מכל פרופורציה והיגיון והוא מעיד כאלף עדים על כי אין התובעים מבקשים פיצוי גרידא, אלא מבקשים להחזיר את מלוא עלות חבילת הנופש ועוד לעשות עושר על חשבונה של הנתבעת 1.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה נגדה להידחות מכל וכל. הנתבעת 2 טענה כי במרכז התביעה עומדת טיסת פגסוס אשר ממנה הורדו התובעים טרם המראתה וזאת עקב חשדות ביטחוניים שהתעוררו אצל גורמי הביטחון בשדה התעופה באנטליה. זאת ועוד מציינת הנתבעת 2 בכתב ההגנה :