זילברמן נ' שרקי

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע, כך נטען, בתאונה מיום 28.12.2017. לטענת התובע, בזמן שעצר בפקק-תנועה, רכב שבו נהגה הנתבעת פגע ברכבו מאחור. הנתבעת מצדה טוענת כי בזמן שרכבהּ עמד מאחורי רכב התובע, יצא התובע וטען שפגעה בו, אף שכלל לא היה מגע בין כלי-הרכב.

הצדדים חלוקים אפוא בשאלה אם הייתה תאונה אם לאו. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את העדויות, השתכנעתי ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי במחלוקת זו יש לקבל את טענתו של התובע. על-פי התרשמותי, התובע יצא מרכבו ובא בדברים עם הנתבעת משום שחש חבטה בחלק האחורי של הרכב, כפי שהעיד בבית המשפט. בהקשר זה, אין בידי לקבל את הסברה (החמורה) שלפיה מדובר במעשה נוכלות, כלומר ניסיון של התובע לייחס נזק ברכבו לנהגת אקראית בכביש, על-בסיס תאונה בדויה.

יש לציין, כי לאחר האירוע עצרו הצדדים בצד והחליפו פרטים. כמו-כן, אין חולק כי לאחר מכן שוחחנו התובע ובעלהּ של הנתבעת, ובהתאם לסיכום ביניהם הגיע התובע למוסך בבת-ים (שאותו הציע בעלה של הנתבעת), לצורך בדיקת הרכב או תיקונו. ער אני להסברים של הנתבעת ושל בעלה בכל הנוגע להשתלשלות העניינים, אולם בסופו של יום, ההתנהלות מצביעה על כך שגם אם הנתבעת פקפקה בקיומו של מגע בין כלי-הרכב, הרי שהיא לא הייתה בתחושה של ודאות (ראו גם עדותה של הנתבעת על כך ששאלה נהג ברכב אחֵר "אם קרה משהו").

טוענת הנתבעת, כי ברכב-שלה לא נגרם כל נזק, וכי לפיכך לא ייתכן שגרמה לנזק הנטען ברכבו של התובע. אין בידי לקבל טענה זו. לא אחת קורה שבתאונה בין שני כלי רכב, אחד ניזוק והשני – לא (או כמעט ולא). הדבר תלוי בשורה של גורמים ומשתנים. אין לפניי חוות דעת מקצועית השוללת אפשרות כי רכב הנתבעת גרם לנזק ברכב התובע, ובכגון דא לא די בהנחות של בעלי-הדין או בדברים שאמר לטענתם מכונאי במוסך. בסופו של יום, ככל שאכן הייתה תאונה בין שני כלי הרכב – ואני מקבל שהייתה תאונה – וככל שהנזק בפגוש האחורי לא היה שם קודם לכן – ואני מקבל את עדותו של התובע בעניין זה – הרי שקיימת בנסיבות המקרה תשתית מספקת לייחס את הנזק לתאונה. יוּער, כי בתמונות שצילמה הנתבעת בסמוך לאחר האירוע (סומנו נ/1), נראה התובע כשהוא בוחן פגיעה בחלק השמאלי של הפגוש האחורי.

לא נעלם מעיני, כי הרכב של התובע נבדק על-ידי שמאי כחודש לאחר התאונה. אולם, בנסיבות המקרה לא מצאתי כי יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק שהעריך השמאי לבין התאונה. בהקשר זה ראוי לציין, כי השמאי מתייחס בחוות הדעת לנזק בחלק אחורי-שמאלי, ואמנם בתמונות שצולמו על-ידי הנתבעת, בסמוך לאחר התאונה, ניתן לראות נזק בחלק אחורי-שמאלי; כמו-כן יש להזכיר, כי התקיים שיג-ושיח בין התובע לבין בעלה של הנתבעת, שעשוי היה לייתר הפעלת ביטוח.

בטרם סיום אדגיש, כי לאחר הדיון לפניי נותרו תהיות מסוימות, והכרעתי אינה נשענת על מסקנות וודאיות; אולם בהליך אזרחי לא נדרשת וודאות, ודי בכך שבית המשפט משתכנע כי יש להעדיף, ולוּ במעט, את גרסתו של התובע, כדי לקבוע ממצא לטובתו (מבחן "מאזן ההסתברויות"). במכלול הנתונים, מצאתי כי התובע עמד בנטל זה, ולכן יש לקבל את התביעה, במובן זה שהנתבעת תפצה את התובע בגין הנזק לרכבו, אשר הוערך על-ידי שמאי בסך של 3,153 ₪. לא מצאתי הצדקה לפסיקת פיצוי בגין "עוגמת נפש" בתביעה זו, שעניינה נזק לרכב. יוּער, כי לכתב התביעה צורף חשבון שכר טרחת שמאי, אך בכתב התביעה אין דרישה לפיצוי בגין כך (כמו-כן לא צורפה אסמכתא לביצוע תשלום שכר הטרחה).

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק לרכבו בסך של 3,153 ₪. כמו-כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט של התובע בסך של 300 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ט, 06 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.