ת"ק 55656-05-14 אבים נ' גנזי

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי החל מחודש דצמבר 2013, ביצע הנתבע עבודות בניה עבור שכניה של התובעת, החולקים חצר משותפת עם התובעת, ברח' יהודה הנשיא 15 שבקרית טבעון.

לטענת התובעת, בוצעו העבודות על ידי הנתבע ברשלנות, כאשר אינו מקים הפרדה יעילה בין חצרה של התובעת לחצר שכניה וכי בעקבות כך, נגרמו נזקים קשים למבנים שבחצרה, למרפסת ביתה ולדק המקיף את הג'קוזי שלה.

פרטי רשלנותו של הנתבע וצורת עבודתו והפגיעה ברכושה של התובעת, מצויים כולם בכתב התביעה.

כן טענה התובעת כי שילמה לנתבע, על חשבון עבודות שסוכם כי יבצע אף עבורה, סך של 5,000 ₪. אולם, בסופו של יום, מהנסיבות שפורטו בכתב התביעה, חזרה בה מההסכם עם הנתבע ודרשה את כספה בחזרה.

הנתבע החזיר לה סך של 3,500 ₪ בלבד ואילו את היתרה, בסך של 1,500 ₪, סירב להחזיר.

לטענת הנתבע, אינו נכון להחזיר את הסך של 1,500 ₪, הואיל ובסכום זה רכש קבלן המשנה שלו ברזל עבור העבודות שהיו אמורות להתבצע אצל התובעת.

כן טען כי משסוכם בין הצדדים כי יבצע עבור התובעת עבודות בניה בחצרה, אכן לא היה עוד מקום לשמור על ניקיון החצר.

התובעת עתרה בכתב התביעה לחייב את הנתבע לפצותה בגין נזקיה לחצר, על כל מכלליה, בסך של 7,000 ₪.

התובעת לא הציגה לביהמ"ש כל תיעוד על הוצאות בפועל שנגרמו לה לצורך תיקון הנזקים שגרם הנתבע לרכושה.

הנני מקבלת את טענת התובעת כי הינה זכאית לקבלת יתרת הסכום שנתנה לנתבע, בסך של 1,500 ₪, כאשר אין בהסבריו של הנתבע, כפי שבאו בפני ביהמ"ש במהלך עדותו, כדי לשמש הצדקה לאי תשלום הסך הנ"ל.

הנתבע העיד לעניין זה כי הורה לקבלן המשנה שלו לסלק מאתר הבניה את כל הברזל שנותר בו ואכן קבלן המשנה עשה כן ולקח עמו את הברזל שנקנה עבור התובעת.