ת"ק 55541-05-16 מעודה נ' בן נאים

בתאריך 20.10.15 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם לתכנית גמילה מעישון.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 4,000 ₪, טוען התובע כי זו הפרה את התחייבותה להשיב לו סך של 1,600 ₪ אם יסתבר כי המוצר שסופק לו על ידה במסגרת התכנית, לא השפיע עליו. על רקע טענה זו דורש התובע את השבת עלות המוצר בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש שלטענתו נגרמה לו במקרה זה.

הנתבעת טוענת להגנתה כי התובע ניתק את הקשר הטיפולי שלו עמה וכי היתה זו התנהגותו שלו שהביאה לכשלונו בתכנית הגמילה אשר בוצעה על ידה ומצידה, כנדרש.

במהלך עדותו בבית המשפט הציג בפני התובע את דף הוראות השימוש במוצר שנמכר לו על ידי הנתבעת (ת/1) ואמר: "במסמך שהיא הביאה לי כתבה לי שתוך יום יומיים אתגבר על ההרגלים שלי... אחרי יום יומיים אמרתי לה שזה לא עובד ושאני לא מצליח והיא ניסתה לשכנע אותי לעשות עוד פעם ועוד פעם ואמרתי לה שתנסה עוד משהו והיא אמרה לי שזו השיטה שלה שעובדת ואז הגיע מצב שהיא אומרת לי שהחברה לא מוכנה לממן אותי יותר, אם אני רוצה להמשיך עם הגמילה אני צריך לשלם שוב... היא אמרה לי בפירוש שכל המצבים שאהיה, היא אמרה בפירוש אני אגעל. כתוב בפירוש שאם המוצר לא ישפיע עלי אני אקבל החזר. לא היה כתוב תנאים, אחריות. השאיפה שלי הייתה להפסיק לעשן. גם היום אני מעשן. הייתה תקופה שניסיתי לעשות ועשיתי מאמץ. הייתי עצבני ולא הייתי אני...".

מנגד טענה הנתבעת כי בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין התובע, היא בנתה עבורו תכנית טיפול והסבירה לו מהם השלבים ההכרחיים להצלחתה, אלא שהוא לא מילא אחר הוראותיה, "נעלם" מספר פעמים ובתוך כך הפסיק לקיים את שלבי התכנית על דעת עצמו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הסבירה לתובע באילו תנאים הוא יהיה זכאי להחזר כספי בגין המוצר שנמכר לו על ידה והסבירה כי מדובר במוצר האחראי לצד הפיזיולוגי של המעשן וכי במקרים בהם אין הוא משפיע על המטופל אזי זה לא ירגיש כל שינוי בדחף ובחשק לעשן ולא יצליח לרדת בכמות הסיגריות. במקרים כאלה, כך לטענתה, מחויבת היא על פי ההסכם להשיב למטופל את כספו.

בכתב הגנתה כמו גם בעדותה בפני, פרטה הנתבעת את כמות הסיגריות שהתובע דיווח לה כי עישן מדי יום מאז החל ליטול את המוצר הנדון ואף הציגה בפני את דפי התרשומת שנערכו על ידה בעניין זה (נ/1) – שיש בהם כדי ללמד על כך שכמות הסיגריות שנצרכה על ידו אכן הופחתה באופן משמעותי.

את אופן התנהלות התובע שלטענתה עמד לו לרועץ והכשילו בתהליך הגמילה, וכן את הצעדים שנעשו מצידה לקראתו למרות זאת, תיארה הנתבעת בעדותה בפני, כך: "...הוא הפר את ההסכם כי בהסכם כתוב "אני מתחייב להיות בקשר טלפוני יומיומי עם מלווה הגמילה שלי". למרות כל זאת המשכתי להתקשר ולהשאיר לו הודעות. אני מילאתי את המחויבות שלי בהסכם במאה אחוז והוא גם אמר לי את זה בפגישה, בשיחות טלפון, וכמו שאמרתי הוא פתח סניף עבודה חדש, הוא היה מאוד בלחץ ובגלל זה הוא גם נעלם. מבחינתי מילאתי את כל ההסכם, המוצר עבד, עשיתי איתו שינוי בהרגלים שלו, הוא מסיבות אישיות פרש. עקרונית לפי ההסכם אני לא חייבת לתת לו עוד מוצר אבל נתתי לו. באתי למקום העבודה שלו בחדרה פעמיים והבאתי לו מוצרים ומוצרי המשך. גם בפעם השלישית הוא נעלם ואני טוענת גם בשיחות הטלפון שהיו לי איתו שהוא לא לקח את האחריות שלו על עצמו, את החלק שלו באחריות. הוא זרק את זה עלי. אין קסם בגמילה...".

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות. 

וזהו לשון ההסכם שנחתם בין הצדדים:

"אני עדי ( סעדיה) מעודה, מצהיר בזאת, כי החלטתי להעניק לעצמי חיים בריאים,

טובים יותר ולהיגמל מעישון.

אני רואה עצמי מחויב להצהרה זו ולתוכנית הגמילה, מתחייב להיות בקשר טלפוני

יומי עם מלווה הגמילה שלי, למלא אחר הנחיותיה ואחר הוראות השימוש של התוכנית.