ת"ק 55443-07-14 גבן ואח' נ' סלימאן ואח'

1.לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים, שנגרמו לכאורה לתובע, הבעלים של רכב טויוטה – להלן, "הטויוטה", כתוצאה מפגיעת רכב מרצדס של הנתבע – להלן, "המרצדס".

לטענת התובע, תוך כדי נסיעתו בטויוטה בעליה בכביש בינעירוני בין עילבון לצומת גולני ליד הכניסה לכפר נוג'ידאת, נסעה לפניו משאית – להלן, "המשאית", אשר אותתה ימינה בכוונה לפנות לנוג'ידאת וכשנתיב הנסיעה התפנה התחיל התובע בנסיעה ישרה ואז לפתע הגיעה המרצידיס מצד ימין מהיציאה מנוג'ידאת ופגעה ברכבו והסבה לו נזקים שהוערכו ע"י שמאי בסך של 7,650 ₪ ושכ"ט שמאי סך של 600 ₪ ובסך הכול 8,250 ₪.

בנוסך דורש התובע לפסוק לו הוצאות השבתה בסך 1,000 ₪.

2. הנתבע הגיש כתב- הגנה וכתב תביעה שכנגד בהן טען שדווקא התובע היה האחראי לקרות התאונה.

לטענתו, המרצדס המתינה בצומת בועיינה ליציאה לכביש הראשי שהיה עמוס, משאית – מערבל בטון עצר בכביש הראשי עצירה מוחלטת כדי לאפשר לשיירת רכבים שהמרצדס הייתה הראשונה בה לצאת לכביש הראשי.

הנתבע סמך על האיתות של נהג המשאית לצאת ואז לאחר שיצא הגיחה הטויוטה, עקפה את המשאית תוך עלייה על אי תנועה ופגעה במרצדס וגרמה לה נזקים סך של 4,967 ₪ ועוד סך של 600 ₪ שכ"ט שמאי ובסך הכול 5,567 ₪. הנתבע דרש בתביעה שכנגד לפסוק לו סך של 2,400 ₪ בגין ביטול זמן והשבתה.

3. התקיים דיון בפני ביום 7.6.15 בו העידו שני הנהגים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

התובע טען כי לפניו הייתה משאית שהסתירה לו את הצד הימני של הכביש מהיכן שיוצאים מנוג'ידאת, וראה את הטויוטה מגיעה מימין ופוגעת במרצדס.

התובע לא הבהיר מדוע לא המתין מאחורי המשאית כדי להיות בטוח לאן פניה של המשאית ומה הכוונה שלה לעצירה מוחלטת בימין הכביש ובמקום זאת נטל סיכון על עצמו ועקף את המשאית תוך עלייה על אי תנועה, דבר שלא צפה אותו הנתבע ובכך קרתה התאונה.

לעומתו, טען הנתבע בעדותו כי הוא סמך על נהג המשאית שאותת לו לעבור וגם הוא לקח סיכון ויצא, אך לא ניתן היה לצפות שרכב יעקוף את המשאית ויגרום לתאונה.

אני מעריך אחריותו של התובע לקרות התאונה ב – 70%, לעומת 30% אחריות לנתבע.

גרסת הנתבע סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מגרסת התובע שכן היא מגובה בתמונה נ/1, לפיה רואים את סימון אי התנועה על הכביש ואין דרך לעקיפת המשאית שהתובע הודה בביצועה, זולת עלייה על אי תנועה, דבר שגרם לתאונה.

סוף דבר,

אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבע ממדוח סולימאן לשלם לתובע נאיף גבן שיעור של 30% מהסך של 8,250 ₪, דהיינו סך של 2,475 ₪.

כפועל יוצא, אני מחייב את הנתבע שכנגד נאיף גבן לשלם לתובע שכנגד ממדוח סלימאן שיעור של 70% מהסך של 5,567 ₪, דהיינו סך של 3,897 ₪.

הצדדים לא הוכיחו בפני הפסדים אחרים ולכן הדרישה לבזבוז זמן והשבתה בתביעה ובתביעה שכנגד נדחית.

לאחר קיזוז, יוצא אפוא, כי על נאיף גבן לשלם לממדוח סלימאן את סכום ההפרש בין שני החיובים ההדדיים, דהיינו סך של 1,422 ₪.

הסך של 1,422 ₪ ישולם ע"י גבן לסלימאן בתוך 30 יום ממועד קבלת גבן העתק פסק דין זה, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.